אמן דף עא    -   AMAN PAGE 71

גליון "ואמר כל העם אמן" # 71
אדר א' תשס"ח לפ"ק

בעזהשי"ת

מורי ורבותי!

עס איז א עת צרה ליעקב... אויף אלע ווינקלען פון כדור הארץ, עס קומען אהן טעגליך בשורות איוב. דא פון א יונגע מאמע מיט קליינע קינדער וואס ליידט פון א אומהיילבארע קרענק רח"ל. דא פון יונגע טאטעס וועלכע זענען געווארען הארץ-ליידענער רח"ל. יונגע פרויען ווערן ל"ע נערווען ליידענדע, קליינע קינדער וואס האבען נישט טועם געווען טעם חטא ווערן געבוירען פעלערדיגע רח"ל. און נאך און נאך וואס רייסט ביים הארץ.

ווי אזוי זעהט מען זיך ארויס פון די אלע צרות... וויאזוי היט מען זיך אויס דערפון, נאר איין עצה איז דא די ירושה פון אונזערע אבות הקול קול יעקב

זאָגען אמן יהא שמיה רבה מיט אָמן בכוונה און בקול!!!

אויפהערען רעדען ביין דאווענען. און קריאת התורה. זיך צוהערען צום ש"ץ און נאכזאגען אמן אויף יעדע ברכה בכוונה.

חשובע אידען מיר פארמאָגען אַזאַ טייערן אוצר דעם קול תפלה וואָס איז א 100% פערצענטיגע שמירה קעגען אלע צרות. דער בעסטער הייל-מיטעל און מיר פארשפילען דאס מיט אונזערע אייגענע הענדט.

וואו זענען מיר, ווי אזוי זעהן מיר אויס???, זענען אונזערע געפיהלען שוין אינגאנצען פארטרוקענט און אויסגעוועפט?, מיר שטייען אין בית המדרש דער טאטע אין הימעל שטייט און ווארט אונז צו קענען העלפען, ער ווארט אומגעדולדיגט צו קענען הערען א קרעכץ פון טיפען הארץ, טאטע אין הימעל העלף מיר.  און חאטש איין אמן יהא שמיה רבה מיט כוונה.

איך בעט און בעט נאָכאַמאָל און נאָכאַמאָל האָטס רחמנות אויף זיך אליינס זאָגט יהא שמי' רבה מיט אָמן וועט איר זעהן בעזהי"ת נסים ונפלאות.

אין דעם זכות וועלען מיר בקרוב אויסגעלייזט ווערן

 

 

 

 

 

בס"ד

- א -

מצות התוכחה והגערה

מצות עשה על כל איש מישראל הוכיח את חבירו, כשראו שחטא, שנאמר "הוכח תוכיח את עמיתך" (רמב"ם דעות ו').

וכן אמרו (שבת קי"ט:) לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה.

הלכה היא במצות תוכחה שהמוכיח את חבירו צריך להוכיחו בנחת ובלשון רכה שנאמר "ולא תשא עליו חטא", שלא לדבר בתחילה קשות (רמב"ם שם).

ובמדבר בשעה שהש"ץ חוזר התפילה מבואר (אורח חיים קס"ד ז'):

"אם שח הוא חוטא וגדול עונו מנשוא וגוערים בו".

- ב -

מורא מקדש לר' ייבי סבא

המדבר בבית הכנסת דברי חול

אין לו חלק באלקי ישראל

מצות אנכי ה' אלוקיך, מי שרוצה לקיים ולקבל עול מלכותו ברוך הוא, לא ידבר בבית הכנסת כמ"ש בזוהר תרומה קל"א:  ומאן דמשתעי בבי כנישתא במילין דחול ווי ליה דאחזי פרודא, ווי ליה דגרע מהימנותא, ווי ליה דלית חולקא באלהא דישראל וכו'.

- ג -

הגאון החיד"א

המדבר שיחת חולין בבית הכנסת, טוב לו שלא יבוא כל עיקר, כי הוא חוטא ומחטיא, והשטן מקטרג ואומר: היום קצר לו לדבר עד שממתין לשעת התפילה.

- ד -

הגאון מווילנא

...ואי אפשר לשער גודל יסורים והצרות שסובל בשביל דבור אחד.

- ה -

הרב בעל התניא

אגרת הקודש דף קל"ח ע"א

...על כן שליחותייהו דרז"ל קא עבידנא לגזור גזירה שווה לכל נפש שלא לשוח שיחה בטלה משיתחיל הש"ץ להתפלל התפלה עד גמר הקדיש בתרא שחרית ערבית ומנחה וכו'. והעובר בזה בזדון, ישב על הארץ ויבקש מג' אנשים שיתירו לו נידוי של מעלה ושב ורפא לו ולא חל עליו שום נידוי למפרע כל עיקר, כי מתחילתו לא חל כי אם על המורדים והפושעים שאינם חוששים כלל לבקש כפרה מן השמים ומן הבריות על העוון הפלילי הזה וכו'.

- ו -

בית אברהם

מבעל חיי אדם וחכמת אדם

תבחר מקום בבית הכנסת ובבית המדרש אצל אנשים יראים שאינם מדברים כלל, ואל תלכו בגאות לבכם לעמוד דוקא במקום גבוה ואינו מקפיד אם יש לו שכן רשע המדבר בבית הכנסת ואסור לעמוד בארבע אמותיו.

- ז -

משנה ברורה

סי' קכ"ד ס"ק י"ז

ע"כ יש ליזהר מלומר תחנונים או ללמוד בעת חזרת הש"ץ וכו', שאם הלומדים יפנו ללימודים עמי-הארץ, ילמדו מהם שלא להאזין לש"ץ ויעסקו בדברים בטלים ח"ו, נמצאו מחטיאים את הרבים.

- ח -

משנה ברורה

סי' קכ"ד ס"ק כ"ז

כתב בא"ר בשם הכל בו, אוי לאנשים שמשיחים בעת התפלה, כי ראינו כמה בתי כנסת נחרבו, בשביל עוון זה ויש למנות אנשים ידועים על זה.

- ט -

ספר יש נוחלין

בכל עבירות לא ראיתי כהנה לרוע.

מגן דוד - טורי זהב

ועוד כתוב באגור שם בב"י נהי דכתב הרא"ש דצריכין י' דצייתי מ"מ חזינן דנהגו עלמא לצרף אע"פ שמשיחים שיחת חולין אע"ג דלבי מגמגם דשמא כל הראוי לבילה וכו' עכ"ל יש להפליג ע"ז דהיאך מביא ראיה מן השוטים האלו שעושים איסור בהפסקת שיחה בטילה אשר גדול עונם מאד ובאמת אני אומר שחלילה להצטרף עם אנשים פושעים כאלה כשאין מנין זולתם.

 

בס"ד

דער הייליגער של"ה הקדוש שווערט!

אַז רעדן ביי חזרת הש"ץ איז האַרבער ווי:

עבודה זרה, גילוי עריות ומאכלות אסורות

כ' בס' שלא ידור בבהכ"נ ובהמד"ר לא מיבעי' בשעת התפלה, אלא אפילו לפני התפלה  גם לאחר התפלה כמ"ש הזהר בפ' תרומה, והרוקח ורבינו יונה, וע"ז נאמר הוי על כל שכיני הרעים הנוגעים בנחלה, ואפילו אין דעתו להתפלל בעת או בבהמ"ד הזה, ועי' בעה"ט ע"פ ולתתך עליון בפ' תבוא, ויותר  ממאה ספרים צווחו ע"ז, ועד מתי יהי' זה לנו למוקש להאריך הגלות ולגרש השכינה ר"ל, מורי ורבותי, אחי ורעי, תנו לה"א כבוד, וישמע אלינו היושב בשמים, גם יזהר מאד שלא לשיח בשעת קריאת התורה, והשל"ה צעק מר ע"ז רק יזהרו מאד בכבוד התורה לנשקה בפה, וכשמגביהין התורה ישתחוה ויעמוד כ"א עד שישימה בארון הקודש.

ואיסור נוסף, איסור חמור מאד, בשעת חזרת הש"ץ "השמו"ע", וכ' השו"ע בסי' קכ"ד כי עון גדול הוא לשיח בשעת חזרת הש"ץ וגדול עונו מנשוא וגוערין בו,

וכתב בהשל"ה, אלקים (לשון שבועה) אין עבירה כל כך בתורה כשיחה בשעת חזרת שמ"ע והוא חמורה מעבודה זרה וגילוי עריות ומאכלות אסורות, ובפרט בשבת קודש עוד חומר הדבר, ועוד איסור נוסף על השיחה בחזרת שמ"ע, דבאמת יש שיטות לומר התפילה בקול, ועי' באה"ט סי' ק"ב, וא"ר בשם הרמב"ן דכ' ויזעקו בנ"י אל ה'.

 

עיין בספר הגן ליום שני וז"ל וכל המספר בבית הכנסת בשעה שהש"ץ מתפלל הרי זה חוטא וגדול עונו מנשוא וכל הקהל מחוייבין להוכיח ולחשוך מחטא. וכן מצאתי בספר חסידים, אסור לספר שיחות ולנהוג קלות ראש בבית הכנסת אוי להם בהנהגם קלות ראש וריקות. וגם אותם המדברים בבית הכנסת בשעה שהקהל מתפללים. בבירור יהיו נדונים בצואה רותחת עכ"ל ספר הגן ע"ש.

ובספר דרך משה הנספח לספר הגן ליום אחד עשר באמצע וז"ל ומכל שכן בבית הכנסת כשהחזן חוזר ומתפלל תפלת שמונה עשרה ובפרט ב' אמן שאין העולם נזהרים בהם אצל המחזיר שכינתו לציון אומרים תיכף מודים אנחנו לך ואינן עונין אמן ואצל מעריב של שבת ופרוס וכו' כשסיים הש"ץ ועל ירושלים מתחילים תיכף ושמרו, על כן צריכין ליזהר לענות אמן קודם מודים וקודם ושמרו, שאיתא בספרי מוסר שחסיד אחד התענה על אריכות הגלות ונתגלה לו בחלום איך יבא הגאולה והעולם אינם משגיחין לענות אמן על ברכת הגאולה וזהו המחזיר שכינתו וכו' ועל ירושלים וכו' וגורמים להחזן שעושה ברכה לבטלה ח"ו וכבר המה מורגלים בזה בעונותינו הרבים ע"כ וכו' קודם מודים וקודם ושמרו ימתין החזן מעט אחר סיום הברכה ויכה באגרוף על התיבה שקורין עמוד כדי שיזכיר להקהל אנשים ונשים וטף לענות אמן ואז מנערותו ירגיל הנער בזה וההרגל נעשה טבע גם בזקנותו לא יסור ממנו וכו' על כן אחי ורעי לא יהא אמן קל בעיניכם עכ"ל.

 

הריני מקבל עלי בלנ"ד גדר שלא לדבר בשעת התפלה לעי"נ רבה"ק יואל בן רבה"ק חנני' יו"ט זי"ע

עיי' דברי יואל פ' בראשית דף ל"א ע"א, וזל"ק:

וגם רע עלי המעשה מאלו המשיחים ומדברים בביה"מ בשעת התפילה וקריאת התורה, דשעה קלה כזו לא יתנו מנוח לפיהם, ובהרחיב פיהם, מדברים שקרים לשה"ר חנופה וכדומה, ואיך לא תהי' כהנת כפונדקית, ותראה שלהבדיל האומה"ע בבית תפילתם אין משמיעים אף קול דממה דקה, הגם שיש לחלק שאין להם יצה"ר ע"ז למנעם ואדרבה להיפך שהוא מסייעם, עכ"פ מיראת הקטרוג צריך להמנע מזה, בזוה"ק החמירו מאוד בעונש זה ר"ל, והנה אמרו חז"ל אין שיחה אלא תפילה, שישראל שופכים שיחם לפני קונם ע"י תפילה אבל אין תפילה אלא שיחה לא שמענו, עכ"ל.

נתאמץ לשמוע דבריו הקדושים בכל כוחינו, ואז זכותו הגדול יעמוד לנו להוושע בכל מיני ישועות מעוע"א

בס"ד

א) מורא מקדש לצדיק הקדוש ר' ייב"י סבא

בשביל המעשה שנהרגו רבבות מישראל בשנת ת"ח, אמרו למעלה בשביל שדברו בבית הכנסת ובבית המדרש, ונתחייבו "שונאיהם של ישראל דבר, שפגמו ה"ואו" של דבור ונעשה דבר וכו' הרחמן יצילנו.

ולכן תקן רבינו התוספות יום טוב זצ"ל נוסח המי שברך למי שאינו מדבר בבית הכנסת דברים בטלים בשעת התפלה.

ב) ספר אור צדיקים

להקדוש המקובל רבי מאיר פאפירש, עמוד העבודה פרק י"ב כתב - וז"ל:

...ומאן דמגביה קולו אז בדברים שאינם שייכים לתפלה ולשבח השם יתברך, הרי הוא נוהג בזיון בקדושתו יתברך, ומגרש השכינה משם, ואוי לעבד שמגרש את רבו מביתו, ועליו השכינה צועקת וקובלת נתנני ה' בידי לא אוכל קום, ואז נאמר עליה ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה, אין לה דירת מנוחה בעת גלותא כי אם בבתי הכנסת שבישראל, ובעבור שוטה חסר דעה שנתן קולו בבית הכנסת כבבטי טרטיאות שלהם בדברים בטלים שלו, מוכרחת השכינה לנוד ולהתגרש, אוי לו ואוי לנפשו עליו נאמר ובן כסיל תוגת אמו. ועונשו רח"ל וכו', רחמנא לישזבן מעונשא דלהון. לכן בעל נפש יחוש לעצמו, ואז תאיר נשמתו באור החיים אמן סלה.

ג) התשובה הנכונה למי שדיבר בבית הכנסת

וכל אדם יזהר מאד בתשובה קלה כזו ואף אם כבר דיבר יהיה לו תיקון גדול מהיום ולהלאה, על ידי שיגער בחבירו וכו', וגדול כח התשובה שיזכה לעצמו ומזכה אחרים עמו, וזדונותיהם נעשה להם כזכיות, ונבראו לכם מלאכי רחמים, ותגרמו חיים לכם ולבניכם אחריהם בטוב ובנעימים.

(דרך משה)

 

בעזהשי"ת