א"ר אחא לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי שנאמר (שיר ב) הנה זה עומד אחר כתלנו וכתיב (תהלים יא) עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם.

אע"פ ששכינתו בשמים עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם!

אף הקב"ה אע"פ שהוא נראה כמסלק שכינתו מבית המקדש עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם!

א"ר ינאי אע"פ ששכינתו בשמים עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם. משל למלך שהיה לו פרדס ובנה בו מגדל גבוה וצוה המלך שיתנו לתוכו פועלים שיהיו עוסקים במלאכתו אמר המלך כל מי שמתכשר במלאכתו יטול שכרו משלם וכל מי שמתעצל במלאכתו ינתן בדימוס המלך זה מלך מלכי המלכים והפרדס זה העולם שנתן הקב"ה לישראל בתוכו לשמור התורה והתנה עמהם ואמר מי שהוא שומר את התורה הרי גן עדן לפניו ומי שאינו משמרה הרי גיהנם אף הקב"ה אע"פ שהוא נראה כמסלק שכינתו מבית המקדש עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם ולמי בוחן לצדיק שנאמר (שם) ה' צדיק יבחן ובמה הוא בוחנו במרעה צאן בדק לדוד בצאן ומצאו רועה יפה שנא' (תהלים עח) ויקחהו ממכלאות צאן מהו ממכלאות צאן כמו (בראשית ח) ויכלא הגשם היה מונע הגדולים מפני הקטנים והיה מוציא הקטנים לרעות כדי שירעו עשב הרך ואחר כך מוציא הזקנים כדי שירעו עשב הבינונית ואח"כ מוציא הבחורים שיהיו אוכלין עשב הקשה.

אמר הקב"ה מי שהוא יודע לרעות הצאן איש לפי כחו יבא וירעה בעמי הה"ד (תהלים עח) מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ואף משה לא בחנו הקב"ה אלא בצאן.  (מדרש רבה שמות ב, ב)

  כך היתה השכינה מנשקת בכתלים, מגפפת בעמודים, ובוכה ואומרת, הוי שלום ביתי ומקדשי, הוי שלום בית יקרי, הוי שלום פלטין דידי!

ויצא כבוד ה' מעל מפתן הבית (יחזקאל י, יח), והא לא הוה צורכא אלא ויצא כבוד ה', משלו משל למה הדבר דומה, למלך שהיה יוצא מפלטין שלו, והיה מנשק בכתלים, מגפף בעמודים, ואמר הוי שלום ביתי, הוי שלום פלטין דידי, כך היתה השכינה מנשקת בכתלים, מגפפת בעמודים, ובוכה ואומרת, הוי שלום ביתי ומקדשי, הוי שלום בית יקרי, הוי שלום פלטין דידי.

 (פסיקתא דרב כהנא פסקא י"ג אות י"א – ילקוט שמעוני יחזקאל פר

ק ט' רמז ש"נ)

סוד ה' ליראיו!

התגלות השכינה באחרית הימים

על סיבת הצרות בעיקבתא דמשיחא

אימא ציון מגלה לנו למה דם ישראל נשפך כמים ובאים כל הצרות רח"ל – ובפרט הצרה הגדולה של הבאס מספר 2 בירושלים עיר קדשינו: הכל באים: על ידי מנהיגי הערב רב שהם נגע רע סטרא אחרא ועל ידי שבאים בפיאה נכרית ובבגדי פריצות וגילוי בשר אצל הכותל המערבי הקדוש והנורא

שהשכינה הקדושה לא זזה ממנו

נתפרסם לראשונה על ידי:

"וְעַד קְדוּשַׁת הַשְׁכִינָה וְהַכּוֹתֵל"

שנתייסד בפקודת הרבנים הגאונים שליט"א, ביום א' דראש חודש אייר תשס"ד לפ"ק, - בירושלים עיר הקודש והמקדש תובב"א

אֵימָא צִיוֹן מְבַקְשֶׁת שֶׁיְפַרְסְמוּ אֶת זֶה בְּכָל הָעוֹלָם כּוּלוֹ!!!

החזיון היה ביום ל' ניסן א' דראש חודש אייר תשס"ד לפ"ק, ירושלים עיה"ק תובב"א

יום ל' ניסן א' דראש חודש אייר תשס"ד לפ"ק, ירושלים עיה"ק תובב"א

מן הנכון להקדים בראש דברי, שאין אני בעל דרשן, ולא בעל כתבן, וגם אין אני נביא ולא בן נביא, רק נמצאתי מחוייב לפרסם את דברי ולקרב בזה גאולתן של ישראל, כפי שזרזוני הרבנים הגאונים וצדיקים וגדולי המקובלים שליט"א. וגם הנני להודיע בשער בת רבים שלאור כל הדברים דלקמן נתייסד בפקודת הגדולים שליט"א דבר נחוץ מאוד בשם "ועד קדושת השכינה והכותל", וב"ה שישראל קדושים נזדרזים מאוד בכל עניני קדושה, בפרט בדבר נחוץ הזה שבוי תלוי כל חיותינו ותקותינו בזה ובבא לנצח, והפעולות הקדושות האלו מוסיפים והולכים בכל יום יותר ויותר, והשם יתברך ישקיף עלינו ויראה עניינו ועמלינו, ויביא לנו את משיח צדקינו במהרה בימינו אמן.

וזה סיפורי:

כחצות הלילה, אור ליום הששי, כ"ה לחודש ניסן, עשרה למב"י, תשס"ד לפ"ק, הלכתי באישון לילה ואפילה אצל המקום הקדוש, הכותל המערבי, שריד בית מקדשינו, שהשכינה הקדושה לא זזה ממנו, כמנהגי בעשר שנים האחרונות, ואמרתי תיקון חצות בתמימות ופשיטות כאיש יהודי פשוט, ובאמצע התיקון נרדמתי וישנתי, וחלמתי שאשה אחת שמלובשת בשחורים באה אצלי ואמרה לי בזה"ל:

תֵּדַע בְּנִי, אֲנִי הִיא אֵימָא צִיוֹן, שֶמִיוֹם שֶנֶחֱרְבָה בֵּיתִי לֹא זַזְתִּי מִמָקוֹם הַזֶה, וַאֲנִי סוֹבֶלֶת כָּל כַּךְ שָׁנִים צָרוֹת וִיסוּרִים, וְאֵין לִי מְנוּחָה אֲפִילוּ לְרֶגַע קַלָה, רַק בְּאוֹתוֹ שָׁעָה שֶׁבָּאִים לְבַּיִת שֶׁלִי, וּמְנַחֲמִים אוֹתִי, וּמִתְפַּלְלִים אֵלָי "הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה".

זֹאת אוֹמֵר לָךְ בְּנִי: שֶׁהַצַעֲר הַגָדוֹל שֶׁבְּכֻּלָן שֶׁיֵשׁ לִי, הוּא כְּשֶׁבָּאִים לְבֵּיתִי כְּשֶׁאֵינָם מְלוּבָּשִׁים בִּצְנִיעוּת כָּרָאוּי, וּבִּפְרַט כְּשֶׁבָּאִים בְּגִילוּי שַׂעַר וּבָּשָׂר וּבְּפֵּיאָה נָכְרִית, שֶׁיֵשׁ לִי מִזֶה צַעַר גָדוֹל מְאֹד מְאֹד. וּבִּשְׁבִיל זֶה נָפְלוּ כָּל כַּךְ קָרְבָּנוֹת מִיִשְׂרָאֵל בָּנֵי בְּחוֹדֶשׁ מְנַחֵם אָב, בְּעִירִי יְרוּשָׁלַיִם, עִיר הַקוֹדֶשׁ וְהַמִקְדָשׁ, כְּשֶׁחָזְרוּ מֵהַבַּיִת שֶׁלִי שֶׁלֹא זַזְתִּי מִשָׁם לְעוֹלָם, וְעֲדַיִין אֲנִי בּוֹכֶה עַל זֶה, וְאֵין אֲנִי יְכוֹלָה לְהִתְנַחֵם.

וְעוֹד זֹאת אֲגַלֶה לָךְ, שֶׁכָּל הַצָרוֹת בָּאִים בְּאַשְׁמַת הָרַבָּנִים, שֶׁכָּל מַעֲשֵׂיהֶם לִהְיוֹת שְׁמָם וְרֵיחָם נוֹדֵף כְּאַנְשֵׁי דוֹר הַפְלָגָה הַבּוֹנִים מִגְדָל וְרֹאשׁוֹ בַּשָׁמַיִם, שֶׁהֵמָה רָאשֵׁי הָעֵרֶב רַב, שֶׁכְּבוֹד עַצְמָם הֵם דוֹרְשִׁים, וְגוֹרְמִים מַחֲלוֹקֶת וְשִׂנְאַת חִנָם, וְהֵם הֵמָה שֶׁמְעַכְּבִים אֵת הַגְאוּלָהא).

אֲבַקֵשׁ מִמְךָ, שֶׁתֵּלֵךְ וּתְּפַרְסֵם בְּכָל הָעוֹלָם, וּבִּפְרַט לְיוֹשְׁבֵי עִירִי, שֶׁתְּקָנָה אַחַת יֵשׁ שֶׁאֲקַרֵב אֵת הַגְאוּלָה, שֶׁיְקַיְימוּ "שׁוּבוּ אֵלָי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם", וְיִפְתְּחוּ לִי פֶּתַח קָטָן כְּחוּדוֹ שֶל מַחַט, שֶׁיִתְרַחֲקוּ מִן הָעֵרֶב רַב עַד קְצֵה הָאַחֲרוֹן, דְעָבְדִין לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, דְהֵם נֶגַע רַע אֵימָא דְסִטְרָא אַחֲרָא, אֵימָא דְעֵרֶב רַב, וְלִילִי"ת שְׁמָה, וְדָא הִיא עֶרְוְתָא דִילִי, וְזוּ הִיא אֵשֶׁת הָאָב דִסְמֹא"ל בַּעֲלָה.

וְיָבוֹאוּ בְּכָל פַּעֲם לְבַּיִת שֶׁלִי, לְבַקֵשׁ וּלְהִתְחַנֵן מִלְפָנָי שֶׁאֲקַרֵב אֵת הַגְאוּלָה, וְשֶׁאֱבְנֶה בֵּית חוּרְבָּנִי בְּתִפְאַרְתּוֹ עַל מְכוֹנוֹ. וְיָבוֹאוּ רַק בְּבִגְדֵי צְנִיעוּת וּבְּכִּיסוּי מִטְפַּחַת עַל רָאשֵׁיהֶם, שֶׁלֹא יִתְרָאֶה לְחוּץ אֲפִילוּ שַׂעֲר אֶחָת, שֶׁזֶה מְעֲכֶּבֶת הַגְאוּלָה וּמֵבִיא כָּל הַצָרוֹת, וְלֹא בְּפֵּיאָה נָכְרִית כְּלַל וּכְּלַל, רַק כָּל כְּבוּדָה בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁה. וְיִתְּנוּ וִיְפַזְרוּ צְדָקָה לְבָּנֵי הָעֲנִיִים.

וּבִּזְכוּת תְּשׁוּבָה תְּפִלָה וּצְדָקָה, יַעֲבִירוּ אֵת רוֹעַ הַגְזֵירָה, וְאוֹשִׁיעַ אוֹתָם בְּכָל הַטוֹבוֹת, וְאָז אָבִיא אֵת דָוִד מְשִׁיחִי, וּבָּאֵשׁ אֲנִי אֶבְנֶה אֶת בֵּיתִי, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהּ חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְּתוֹכָהּ.

עד כאן לשונה!

ואיקץ משינתי, ונבהלתי ונשתוממתי על המראה הגדול הזה, ונזכרתי מה שמובא במדרש ילקוט שמעוני ירמיהו פרק ט"ו רמז רצ"ג בזה הלשון:

אומללה יולדת השבעה, אמר ירמיה כשהייתי עולה לירושלים נטלתי עיני וראיתי אשה אחת יושבת בראש ההר לבושה שחורים וראשה סתור וצועקת ומבקשת מי ינחמנה ואני צועק ומבקש מי ינחמני, קרבתי אצלה ודברתי עמה, אם אשה את דברי עמי ואם רוח את הסתלקי מלפני, ענתה ואמרה לי אין אתה מכירני אני היא שהיו לי שבעה בנים יצא אביהם למדינת הים עד שאני עולה ובוכה עליו הרי שני בא ואמר לי נפל הבית על שבעה בניך והרגם איני יודעת על מי אבכה ועל מי אסתור שערי, אמרתי לה אי את טובה מן אימא ציון שהיא עשויה מרעית לחית השדה, ענתה ואמרה לי אני אמך ציון שהיא עשויה מרעית לחית השדה אני היא אם השבעה שכן כתיב אומללה יולדת השבעה, אמר לה ירמיה דומה מכתך למכת איוב קומי שבי ירושלים.

וכן מובא בספר קב הישר פרק צ"ג וזה לשונו שם:

וקבלה אמיתית היא בידי, "כל מי שבלבו תדיר צער על גלות השכינה זוכה לכתר תורה", ודע מ"ש האר"י ז"ל על מוהר"ר אברהם הלוי שחיבר התיקוני שבת, "שהיה דירתו בצפ"ת תוב"ב ובכל חצות לילה היה קם וסובב כל הרחובות של יהודים, ונתן קולו בקול מר ואמר אחינו בית ישראל הלא ידוע לכם שהשכינה בעו"ה בגלות ובית מקדשינו היה לשריפת אש וישראל הם בגלות המר וסובלים יסורים עינויים קשים ומרים ונהרגו כמה חסידים וחסידות בחורים ובתולות זקנים עם נערים בארבע מיתות בית דין, וניתלין ונידונין במיתות קשות ומשונות, ואתם שוכבין על מטותיכם בהשקט ובטח קומו ונצעק אל ה' אלהינו שהוא מלך רחום וחנון אולי ישמע ה' את קול תפלתינו וירחם על עמו שארית פליטת ישראל, והיה החסיד צועק ולא נתן מנוחה לכל בני העיר והיו קמים כולם בשעה חדא לבתי מדרשות והיו אומרים התיקון חצות, ואחר כך היו לומדין איש איש כפי השגתו, יש מהן היו עוסקין בדברי קבלה ובזוהר ויש מהן היו עוסקים בגמרא ובמשניו' ויש מהן היו עוסקים בתורה ונביאים וכתובים, ואחר כך היו אומרים פזמונים ובקשות עד אור היום והיו מעוררים רחמים".

והרב האר"י ז"ל היה מפליג בחסידותו ואמר על החסיד ר' אברהם הלוי ז"ל שהוא היה גלגול של ירמיהו הנביאב), ופעם אחת אמר לו האר"י ז"ל דע כי שלמו ימיך והגיע' ימיך למות אם לא שתעשה תקנה אחת שאלמדך, ואם תעשה אותה תקנה זו אזי תחיה עוד כ"ב שנים, וזו היא התקנה שלך שתלך לירושלים ושם תלך להתפלל לפני כותל המערבי ותשפוך תחנתך ותזכה לראות השכינה, ואז הלך החסיד לביתו וסגר עצמו ג' ימים וג' לילות בתענית שק ואפר ואחר כך הלך החסיד לירושלים ובא לפני כותל המערבי בתפלה ובתחנונים בבכיה גדולה, ואחר כך ראה על גבי הכותל צורה דוגמת אשה מלובשת שחורים ותיכף מרוב פחדו נפל על פניו ארצה והיה צועק ובוכה בבכי גדול ואמר אוי לי שראיתיך בכך אוי אהה על נפשי והיה מאריך בבכיה וזעקות והיה ממרט שערות ראשו עד שנתעלף ונרדם, ואז ראה בחלום שבאה אליו השכינה בבגדים נאים ואמר התנחם בני אברהם כי יש תקוה לאחריתך וישובו הבנים לגבולם כי אשיב את שבותם ורחמתי אותם. ויקץ וישא את רגליו וחזר לצפת ובא אל האר"י ז"ל ותיכף אמר האר"י ז"ל אני רואה בך שזכית לראות פני השכינה, ומעתה תהיה בטוח שתחיה עוד כ"ב שנים. וכן הוי שהחסיד היה חי אחר זה המעשה כ"ב שנים. ומהחסיד הנ"ל יראה כל אדם לעשות כן לקום בחצות הלילה או קודם אור הבוקר להתאבל על חורבן בית המקדש ועל הריגת הקדושים, ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשם שמים ולא יעשה זאת שיתפאר בפני הבריות כדי שישבחו אותו הבריות שלא די שהוא לא מקבל שכר על זה אלא גם מקבל עונש גדול, ומי שהוא מכוין לשם שמים אזי עליו הכתוב הוא אומר "שומר מצוה לא ידע דבר רע" ויזכה לראות בבנין ציון וירושלים אמן. מ"ו מהר"י ז"ל. עד כאן לשונו.

ותיכף ומיד ביושבי שם אצל הכותל המערבי הקדוש, פתחתי את ספר הזוהר הקדוש מהתנא האלוקי רבן שמעון בר יוחאי זיע"א, שהיה מונח שם על השולחן, לראות פתרון על החלום הנורא, ונפתח לי בדף "קץ" עמוד א', שכתוב שם על הפסוק "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים" (ישעיהו ב, ב), בזה הלשון:

מהו באחרית הימים נכון יהיה הר בית יהו"ה, אמר ליה, אחרית הימים איהו אילנא כלא מרישיה ועד סיפיה, דהוא אילנא דטוב ורע, ואתא קרא לבררא באחרית הימים, ואפיק הר בית יהו"ה, דא טוב בלא רע, הר בית יהו"ה ודאי, דלית תמן חולקא לסטרא אחרא, דהא אתבריר הר בית יהו"ה מגו אילנא דאיהו אחרית הימים, ודא איהו כוס דברכה, דאיהו נכון בראש ההרים. אמר רבי יוסי, זכאה ארחא דא דזכינא להאי מלה, אמר ליה, ממאן שמעת לה, אמר ליה יומא חדא הוינא אזיל בארחא, ושמענא וחמינא ליה לרב המנונא סבא (נ"א לרבי שמעון), דהוה דריש להאי קרא לרבי אחא, וכיון דשמענא, חדינא ביה, ונטירנא ליה צריר בכנפא דלבושאי, דלא יתעדי מנאי לעלמין, אמר ליה, ודאי מלה קדישא דא, מנהירו דבוצינא קדישא אתנהיר, זכאה דרא דקיימי עלמא וסמכוי שריין בגויה, ואי אנת צרירת להא מלה בקשרא חדא דלא יתעדי מינך, אנא אצרור לה בתלתין או בארבעין קשרין בכיסאי, דלא יתעדי מינאי לעלמין. עד כאן לשון הזוהר.

ונפל לי ברעיוני הפשט בזה, "אחרית הימים איהו אילנא כלא מרישיה ועד סיפיה", שבאחרית הימים כשיהיה הזמן להביא משיח צדקינו, אז יקח הקב"ה אילנא דכולא מרישא ועד סיפא, שהיא כל הקומה העליונה, שבו נכללים כל הדברים שבעולם, מרישא, שהיא מתחלת בריאת העולם, ועד סיפא, שהיא אחרית הימים, ויחפש הקב"ה איזה דבר שאין בו כלל עירוב טוב ורע, רק טוב בלבד, ולא ימצא הקב"ה אלא דבר אחד, והוא הבית שלו, "דלית תמן חולקא לסטרא אחרא", שמאז בריאת העולם אין לו דבר שהוא טוב בלבד, רק דבר אחד הוא טוב בלבד, והוא הבית שלו, שמאז ועד עתה לא היה בו חלק לסטרא אחרא כלל וכלל, רק שהוא כולו טוב ממש. ובזה הטוב שהוא הבית שלו, יביא לנו את משיח צדקינו, וירד הבית שלו בית של אש, בנוי ומשוכלל מן השמים.

ובספרי רבינו החיד"א זיע"א מובא דבר זה כמה פעמים שבמקום המקדש אין בו חלק לסטרא אחרא כלל וכלל, ונביא כאן רק קטע אחד מספריו, וזה לשונו בספרו יוסף תהלות על תהלים על הפסוק בתהלים (מג, ג) "יְבִיאוּנִי אֶל הַר קָדְשְׁךָ וְאֶל מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ".

ומה שכתוב "אל הר קדשך ואל משכנותיך", אפשר לרמוז במה שכתב התוספות בעבודה זרה דף מ"ג, שהקשו בירושלמי איך בית המקדש נבנה על הר, והרי אין הר שלא נעבדה שם עבודה זרה, ותירץ הרב "מורינו הרב אברהם רוזאניס זכרונו לברכה"ג), דאמרו רבותינו זכרונם לברכה כי בעת בריאת העולם התפלל הקדוש ברוך הוא על אבן שתיה, ושוב אין רשות לסטרא אחרא לבוא שם, כמו שכתוב בזוהר הקדושד), וזה שכתוב "יביאוני אל הר קדשך", וכי תימא הוו תרתי דסתרן, הר נפסל, ואיך תאמר קדשך, כי הירושלמי אמר על פי נביא, ומזמן שנחרב בית המקדש עד עת הגאולה עבדו עבודה זרה, לזה אמר, "ואל משכנותיך", כלומר אין התירוץ כירושלמי דעל פי נביא, רק הענין הוא, שאז שרתה שכינה שם, וגם עתה לא זזה שכינה מכותל המערבי, ואין רשות לסטרא אחרא לבוא שם, וזה שכתוב ואל משכנותיך. ואעיקרא אפשר לומר, דמה שתירצו בירושלמי על פי נביא, הכוונה, דהנביא גילה זה דבעת הבריאה שרתה השכינה, ושוב אין רשות לסטרא אחרא לבוא שם, ואף אם יעבדו עבודה זרה, הוא מעשה קוף ושחוק בעלמא, כי אין הסטרא אחרא באה שם כלל, ועל דרך זה יובנו כמה כתובים ומאמרי רבותינו זכרונם לברכה.

עד כאן לשון רבינו החיד"א זיע"א. ובזה מבאר כמה וכמה פסוקים ומאמרי חז"ל בשאר ספריו (עיין באריכות בספרו ראש דוד על התורה בפרשת ויצא על הפסוקים (בראשית כח, טז-יז) וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְהֹוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם).

וכעין זה מובא גם בספר צמח ה' לצבי מהרב הקדוש מו"ה צבי הירש מנאדבורנא זי"ע מגדולי תלמידי המגיד הגדול ממעזריטש זיע"א, על הפסוק בפרשת ראה (דברים פרק יב, ב-ג-ד-ה) אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן, וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא, לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹקֵיכֶם, כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה. וזה לשונו שם:

אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים כו', על דרך שכתב בספר ש"ך על התורה בשם רבינו בחיי וזה לשונו, ובזה תבין איך מקום השכ"י כו' שהיה כהן גדול נכנס פעם אחת בשנה אחר כמה טבילות וקידושין ואחר כמה תפלות שהיו ישראל מתפללין עליו, איך עתה היא בית תורפה של ישמעאלים בית עבודה זרה שלהם, אלא שנתקפלה ירושלים וגברה עליו קליפה של שאר ארצות, ואפשר לומר שבקיפול ארצות באה שם רצועה מארם עד שבנו שם בית העבודה זרה, והם חושבים שבנו בירושלים והם מכזבים, וכן הכתוב אומר הרחיבי מקום אהלך כו', עיין שם בש"ך דף ג'. וידוע מה שדרשו רבותינו ז"ל (תענית י.) הנותן מטר על פני הארץ זו ארץ ישראל ושולח מים על פני חוצות זו שאר ארצות.

          היוצא מזה, ארץ נקרא ארץ ישראל, וחוצות נקרא חוץ לארץ, וזהו פירוש הפסוק (איכה ב, כא) שכבו לארץ חוצות, רצה לומר שהחוצות שוכבים על ארץ ישראל, וזהו בוודאי אחר שיתרחב ירושלים להיות ככל ארץ ישראל, וארץ ישראל כמו כל העולם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל על הרחיבי מקום אהלך, בוודאי הרצועות מארם, והחוצות השוכבים על ארץ ישראל יאבדו ממקום, כי אין זה מקומם, רק שהגוים העובדים שם עבודה זרה המשיכו לשם רצועה מארץ העמים הטמא, וארץ ישראל מתקפלות תחתיו, ולכן אמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין מז:) אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם. כי ההרים שהם באמת של ארץ ישראל, אין מקבלין על עצמן שום עבודה זרה, כי הם קדושים, ואין ההרים אלו אלהיהם, שבוודאי נתקפלו בעת נוטעו שם אשירה ועבודה זרה, רק עבודה זרה על ארץ חוצות שהמשיכו לשם.

         וזהו אבד תאבדון, רצה לומר מה שכבר נאבד, דהיינו הרצועה בישא הנ"ל שנאבדת מארצם הטמא ובאתה לכאן, תאבדון אותה לגמרי מכאן ומכל מקום. ומפרש, את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים את אלהיהם, רצה לומר המקומות אלו שבאו לכאן, הוא על ידי שעבדו הגוים את אלהיהם בכאן, וקדושת ארץ ישראל לא רצתה לסבול הטומאה, ובאו המקומות מארצם הטמא לכאן, ולכן תאבדון אותם על ההרים הרמים כו', אפשר שיעשה הרים רמים על שנתקפלה הארץ תחתיהם, ורצועה בישא מארץ העמים נמשך עליה, ועל אותן הרים העמידו את העבודה זרה, שידעו שזה מחלקם. ואפשר שזה הטעם מה שכתוב (ישעיהו מ, ד) וכל הר וגבעה ישפלו, כי לימות המשיח תתארך ותרחיב ארץ ישראל מקפולת שתחת ההר, ואותו הר ישפל ויהיה למישור.

        ונתצתם את מזבחותם כו' ואבדתם את שמם מן המקום ההוא. כי זה כלל, אי רוח קדישא קדים ונטל אתר, תמן לא שריא סטרא אחרא, ובוודאי בארץ ישראל כתיב עיני ה' אלקיך בה, אין הסטרא אחרא יכול לשרות שם, רק שהגוים בעובדם העבודה זרה, וידוע שהעובד עבודה זרה, העובד נותן כח בהעבודה זרה בהאמינו בה, ועיין בפרשה שמות מה שכתבתי על המדרש מי מתקיים על מי, וידוע ששם אדם הוא אותיות חיותו, וכאשר קראו להעבודה זרה שם, אזי היו נותנים להעבודה זרה חיות וכח מחיותם, וכמו שכתוב שם. נמצא העבודה זרה תלוי בו, וכשל עוזר ונפל עזור.

       וזהו שכתוב אבד תאבדון כו' כנ"ל. אשר עבדו שם הגוים אשר אתם יורשים אותם, רצה לומר שלא תאמר הנה בעבודה זרה אין בה ממש, רק שהגוים היו נותנים בה כנ"ל, ואם הגוים נאבדו שוב אין שום כח בהעבודה זרה. וזהו אשר אתם יורשים אותם, רצה לומר את הגוים הנ"ל, מכל מקום תאבדון גם את אלהיהם, ואף ואבדתם את שמם, רצה לומר האותיות שהמשיכו לו כח וחיות, מן המקום ההוא, כי אין זה מקומה כלל. ושלא תאמר להיפך שאין כבוד השם יתברך שיזכר שמו במקום שהיו גלולים, ויהיה המקום הזה נזכר על שם עבודה זרה, רק שלא יזכר שמו יתברך שם. על זה אמר, לא תעשון כן לה' אלקיכם, רצה לומר מה שאמרתי ואבדתם את שמם, זה דווקא ולא להיפך, אף שתכווין לכבוד השם יתברך, כי בכאן רוח קדישא קדים ונטיל אתר כנ"ל. וזהו כי אם אל המקום אשר יבחר, רצה לומר בכל מקום שיבחר לשום את שמו שם, המקום ההוא מוכן, ולשכנו תדרשו ובאת שמה. עד כאן לשונו.

ולפי דבריו הקדושים נוכל גם כן לומר, שכשבאים אצל הכותל המערבי הקדוש שהשכינה הקדושה לא זזה משם אפילו לרגע קלהה) עם פאה נכרית וגילוי שער ובבגדי פריצות, אזי בא לשם רצועה מארץ העמים, ואין זוכים שיתקבלו התפלות חס ושלום, רק יש בזה צער גדול להשכינה, אבל כשבאים בבגדי קודש בבגדי צניעות, ובמטפחת על הראש כראוי שיהיה מכוסה היטב כל שערות הראש, אז נתקבלים כל התפלות לרחמים ולרצון.

ובשביל זה בא רחמנא ליצלן כל הטראגעדיע הזה של הבאס מספר 2 בירושלים עיר קדשינו, שבאו אז מהכותל המערבי, ונפלו קרבנות ישראל רחמנא ליצלן, והיו הם קרבנות על כל הכלל כולו, ועכשיו נתגלה הסוד על מה ולמה באים עלינו כל הצרות האלו רחמנא ליצלן, בשביל שלא הולכים במטפחת ובבגדי צניעות כראוי לנשים צדקניות, וכתוב בתורתינו הקדושה (דברים כג, טו): כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ, שהשכינה הקדושה אינה שורה עמנו רחמנא ליצלן כשהולכים בפיאה נכרית ובבגדי פריצות.

ואם תקשה, הא השכינה הקדושה אינה זזה מהכותל המערבי אפילו כרגע, על זה אען ואשיב, שכשבאים עם בגדים כאלו, אזי אין זוכים באמת להיות על מקום המקדש, מפני שבא שם רצועה מארץ העמים רחמנא ליצלן כנזכר לעיל.

לכן אבקש נא בכל לשון של בקשה, שתרחמו על עצמכם ועל כל הכלל ישראל, סבלנו די צרות וקרבנות רחמנא ליצלן, עכשיו הזמן לתקן. השכינה הקדושה בעצמה מגלה אותנו סיבת הצרות, והיא מתחננת אצלינו שלא יראה בך ערות דבר כשנבוא אצל מקומה הקדוש והנורא, והנביא מצווח (ישעיהו א, יב): כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי, רק אז כשנשוב בתשובה ונתקן תיקון גדול ונורא לבוא רק בצניעות, וגם לתקן שם המחיצות שיהיו כראוי וכהלכהו), אז נזכה כולנו יחד בשוב ה' את שיבת ציון במהרה בימינו אמן.

ואבקש מאתכם נשים צדקניות שתקפידו בזה בכל מיני הקפדה וזהירות, וגם להזהיר ולעורר חברותיכם, לבוא אצל מקום הקודש והמקדש רק בלבוש צנוע ובמטפחת על הראש, ולא בפיאה נכרית כלל וכלל, ובזה נזכה להשראת השכינה בינינו, ונזכה לכל מיני השפעות טובות בגשמיות וברוחניות, ויקרב לנו השם את דוד משיחו במהרה בימינו אמן.

והלכתי אצל גדולי המקובלים בירושלים עיר הקודש, וספרתי להם כל הדברים הללו של החזיון שלי אצל הכותל המערבי, ונפל להם פחד נורא וחרדה גדולה על זה, ואמרו לי שאני מחוייב לפרסם הדבר הזה בכל העולם כולו. וגם הראיתי להם הזוה"ק הנ"ל והחיד"א וכו' כל מה שהבאתי לעיל, ואמרו שדברים אלו ברורים כשמש, ואני מחוייב לעשות בזה כל מה שבכוחי להשרות שכינתו בתוכינו, ושאלך גם אל הרבנים הגדולים והגאונים שליט"א שיעשו בזה כל מה שבכוחם ויעוררו את ההמון עם בענין ההליכה אצל הכותל המערבי הקדוש, שיבואו רק בבגדי צניעות וכו' וכו' כל מה שכתבתי לעיל.

וכן עשיתי, והלכתי אצל הרבנים וגדולי דורינו שליט"א, והורו לי דבר גדול, שאייסד תיכף ומיד "וועד לעניני קדושת הכותל המערבי", שהוועד הזה יעוררו תמיד ההמון עם את קדושת הכותל המערבי, וללקט כל המאמרי חז"ל ומכל הספרים הקדושים, קדושת הכותל המערבי, ולעשות התעוררות גדול לבוא אל הכותל המערבי רק בקדושה ובטהרה, ואז יתקבלו כל התפלות שלנו, וכל המקטריגים והצרות יתבטלו מעלינו, בביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.

ש. מ. מירושלים עיה"ק תובב"א

קונטרס סוד ה' ליראיו - התגלות השכינה באחרית הימים על סיבת הצרות בעיקבתא דמשיחא

קונטרס לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי, חלק א', - יצא לאור על ידי חברת "מחזירי עטרה ליושנה", על שם הגה"צ ר' עקיבא יוסף שלעזינגער זצ"ל מח"ס לב העברי ב' חלקים, ברית עולם ב' חלקים, שמרו משפט, אל העדרים, בית יוסף חדש, תוספות בן יחיאל על תנדב"א, "חברה מחזירי עטרה ליושנה-עם כולל העברים-קול קורא פנו דרך ה' ישרו בערבה מסילה לאלקינו", ועוד. - ירושלים עיה"ק תובב"א – ערב חנוכה תשס"ד לפ"ק.

 גליונות על השכינה והכותל 1

גליונות על השכינה והכותל 2

גליונות על השכינה והכותל 3

גליונות על השכינה והכותל 4

גליונות על השכינה והכותל 5

גליונות על השכינה והכותל 6

גליונות על השכינה והכותל 7

גליונות על השכינה והכותל 8

גליונות על השכינה והכותל 9

גליונות על השכינה והכותל 10

גליונות על השכינה והכותל 11

גליונות על השכינה והכותל 12

גליונות על השכינה והכותל 13

גליונות על השכינה והכותל 14

גליונות על השכינה והכותל 15

גליונות על השכינה והכותל 16

גליונות על השכינה והכותל 17

2.עוד יבא אי"ה החיבור על המרגלים

3.      עוד יבא בע"ה כאן החזיון על העירוב

4.      החזיון של תלמיד האר"י ז"ל, ועוד

GO TO PRIOR PAGE