בס"ד

 שער ארץ ישראל

על פי א-ב 

אות א'

1    אמר הקדוש ברוך הוא: חביבה עלי ארץ ישראל יותר מן הכל, למה? שאני הוא שהתרתי אותה (תנחומא מסעי).

2    אמר הקדוש ברוך הוא למשה: הארץ חביבה עלי, וישראל חביבים עלי, אכניס את ישראל שהם חביבים עלי, לארץ שחביבה עלי (במדבר רבה כג).

3    אמר הקדוש ברוך הוא: חביבה עלי כת קטנה בארץ ישראל, מסנהדרין גדולה שבחוצה לארץ (ירושלמי נדרים פ' ו).

4    אמר הקדוש ברוך הוא: לא נתתי לאלו את ארץ ישראל, אלא כדי שיקראו וישנו ויעסקו בתורה כל ענין בזמנו, וילמדו דרך ארץ (תנא דבי אליהו רבה פרק יא).

5    אגרת. והשבתי חיה רעה מן הארץ, דא חיה דזיני בישא לתתא ומאי איהי אגרת בת מחלת היא וכל סייעתא דילה כו' דלא תשלוט בארעא ואפילו בהעברה בעלמא. [תרגום הזוהר: אגרת בת מחלת וכל סייעתה אינה שולטת בארץ ואפילו ואפילו בהעברה לבד]. (זוהר חלק ג' דף קי"ג עמוד ב', דף קי"ד עמוד ב').

6    אדמת עפר כו', אדמת דאיהו מעפר, ודא היא ארעא דישראל כו'. [תרגום הזוהר: ארץ ישראל קרויה אדמת עפר]. (תיקוני זוהר מזוהר חדש דף קס"ג עמוד א').

7    אדם הראשון, גופו מבבל וראשו מארץ ישראל (סנהדרין לח, ב).

8    אומות. כל אינון נשמתין דשאר עמין דדיירין בארעא, כד נפקין מהאי עלמא לא מקבלא לון ודחי לון לבר כו'. [תרגום הזוהר: הגוים הדרים בארץ, כשמתים דוחים נשמתם לחוץ]. (זוהר חלק ב' דף קמ"א עמוד א').

9    איזו היא הארץ ואיזו היא חוץ לארץ? כל ששופע מטורי אמנה ולפנים ארץ ישראל, מטורי אמנה ולחוץ חוץ לארץ. ר' יהודה אומר: כל שהוא כנגד ארץ ישראל הרי הוא כארץ ישראל. אמר ר' יוסטא בר שונם: לכשיגיעו הגליות לטורי אמנה, הן עתידות לומר שירה, מה טעם? תשורי מראש אמנה (שיר) (ירושלמי שביעית פרק ו' הלכה א').

10 אין אומרים שירה על נס שבחוצה לארץ (ערכין י, ב).

11 אין דור שאין בו לצנים כדורו של דוד. מה היו פריצי הדור עושין? היו הולכין אצל חלונותיו של דוד אומרין לו: דוד דוד! אימתי יבנה בית המקדש? אימתי בית ה' נלך? והי' דוד אומר: אף על פי שמתכוונין להכעיסני, יבא עלי אם לא הייתי שמח בדבריהם, דכתיב "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך". (שקלים פרק שני, מדרש תהלים קכב)

12 אין תורה כתורת ארץ ישראל, ולא חכמה כחכמת ארץ ישראל (ספרי עקב).

13 אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל. מעשה בחסיד אחד שהיה גונח מלבו, ושאלו לרופאים ואמרו: אין לו תקנה עד שינק חלב רותח משחרית לשחרית, והביאו לו עז, וקשרו לו בכרעי המטה, והיה יונק ממנה משחרית לשחרית. נכנסו חבריו לבקרו, כיון שראו אותה העז קשורה בכרעי המטה, חזרו לאחוריהם ואמרו: לסטים מזויין בביתו של זה ואנו נכנסין אצלו? ישבו ובדקו, ולא מצאו בו אלא אותו עון של אותה העז, ואף הוא בשעת מיתתו אמר: יודע אני שאין בי עון אלא עון אותה העז שעברתי על דברי חכמים (שאמרו אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל משום ישוב ארץ ישראל) (בבא קמא פ, א).

14 אין מוציאין פירות מארץ ישראל, דברים שיש בהם חיי נפש. רבי יהודה בן בתירא מתיר ביין מפני שממעט את התיפלה. תנו רבנן: אין משתכרין בארץ ישראל בדברים שיש בהם חיי נפש, כגון יינות ושמנים וסלתות (בבא בתרא צא, ב).

15 אין יוצאין מארץ לחוצה לארץ, אלא אם כן עמדו סאתים בסלע. אמר ר' שמעון: אימתי? בזמן שאינו מוצא ליקח, אבל בזמן שמוצא ליקח, אפילו עמדה סאה בסלע, לא יצא. וכן היה רבי שמעון בר יוחאי אומר: אלימלך וכליון גדולי הדור היו, ופרנסי הדור היו, ומפני מה נענשו? מפני שיצאו מארץ לחוצה לארץ (בבא בתרא צא, א).

16 אלקיך. משה קאמר אלקיך (ולא אלקינו), לאינון דהוו זמינין למיעאל לארעא קדישא ולקבלא אפי שכינתא כו'. (זוהר חלק ב' דף קמ"א עמוד א').

17 אמצע. מההיא נקודא אמצעיתא דישובא (דארץ ישראל) מניה אשתיל כל עלמא לכל סטרוי. [תרגום הזוהר: מאותה נקודה אמצעית שבארץ ישראל נשתל כל העולם]. (זוהר חלק א' דף ע"ח עמוד א').

18 אמצע העולם. קודשא בריך הוא אסחר עלמא סחרניה דנקודה חדא, ומאן איהו דא ארעא קדישא, ארעא קדישא אמצעיתא דעלמא [תרגום הזוהר: ארץ ישראל היא באמצע העולם]. (זוהר חלק ב' דף קנ"ז עמוד א').

19 אמר רבי יוסי בן חלפתא לרבי ישמעאל בנו: אתה מבקש לראות את השכינה בעולם הזה, עסוק בתורה בארץ ישראל (מדרש שוחר טוב).

20 אמר רבי אושעיא: מהו דכתוב (זכריה יא, ז): "ואקח לי שתי מקלות, לאחד קראתי נעם ולאחד קראתי חובלים", "נעם" אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל שמנעימים זה לזה בהלכה, "חובלים" אלו תלמידי חכמים שבבבל שמחבלים זה את זה בהלכה (סנהדרין כה, א).

21 אמר ר' שמואל בר נחמני: הלוקח עיר בארץ ישראל, כופין אותו ליקח לה דרך מארבע רוחות, משום ישוב ארץ ישראל (בבא קמא פ, ב).

22 . אמר הלה זית אני נוטל, אין שומעין לו. מאי טעמא? אמר רבי יוחנן משום ישוב ארץ ישראל (בבא מציעא קא, א).

23 אמר ר' נחמיה: ארץ ישראל מכפרת על עונות מיתה. אמר רב זבדא: וכל צדיקים שמתו בחוצה לארץ מה אתה עושה להן? אלא הוי אומר: ארץ ישראל מכפרת על המיתה, אבל הצדיקים שבחוצה לארץ, עתיד הקדוש ברוך הוא לצוות למלאכי השרת, והם מביאין אותן במחילות לארץ ישראל, שם שתכפר להם, שנאמר: "ונטהרתם על אדמתכם" (מדרש משלי).

24 אמר ר' לוי: אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ, ואני איני נכנס לארץ? אמר לו הקדוש ברוך הוא: מי שהודה בארצו נקבר בארצו, ומי שלא הודה בארצו אינו נקבר בארצו (דברים רבה פרק ב).

25 אמר ר' יוסי: מעשה בשיחין, באחד שהניח לו אביו שלשה בדי חרדל, ונפשח אחד מהן, ונמצאו בו תשעה קבין חרדל, ועציו סיככו בו סוכת יוצרין (כתובות קיא, ב).

26 אמר ר' ינאי הכהן ס"ב מלכים היו ל"א ביריחו ול"א בימי סיסרא, כשהלך להלחם בישראל נהרגו אף הם עמו, למה? שהם מתאוים לשתות מים מארץ ישראל ובקשו מסיסרא ואמרו בבקשה ממך נבוא עמך במלחמה, וכל מלך שהיה מבקש לילך למלחמה היה משלח ושוכר מלכים אחרים בכסף שיעזרו אותו, אמרו לסיסרא אין אנו מבקשים ממך כלום אלא נבוא עמך בחנם שאנו מתאוים למלאות כריסנו מן מים של אותה הארץ (מדרש תנחומא מסעי).

27 אמר ר' חסדא מאי דכתיב (ירמיה ג, יט) "ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי" למה ארץ ישראל נמשלה לצבי? לומר לך מה צבי זה אין עורו מחזיק בשרו, אף ארץ ישראל אינה מחזקת פירותיה. דבר אחר: מה צבי זה קל מכל החיות, אף ארץ ישראל קלה מכל הארצות לבשל פירותיה (כתובות קיב, א; שמות רבה פרשה לב).

28 אמר ר' חייא בר יוסף: עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת (כתובות קיא, ב).

29 אמר ר' חייא בר אשי: עתידין כל אילני סרק שבארץ ישראל שיטענו פירות (שם קיב, א).

30 ארבע מקומות הן המגונים שבארץ ישראל, ואלו הן: "דנה" ו"קרית סנה" ו"תמנת סרח" ו"חברון" (מדרש שכל טוב חיי שרה).

31 אמר ר"י בר סימון: מעולם לא היה לן אדם שבירושלים ובידו עון, כיצד? תמיד של שחר מכפר על עבירות שבלילה, ושל בין הערבים מכפר על עברות שנעשו ביום, מכל מקום לא לן אדם בירושלים ובידו עון, שנאמר (ישעיה א) צדק ילין בה (במדבר רבה פ' כא).

32 אמת אמאי סליק מכאן (במדת הרחמים הכתובים בפרשת שלח) כו', אינון (המרגלים) גרמו ליה דאסתליק מכאן, דהא בשקר דברו גרמייהו. [תרגום הזוהר: במדות הרחמים הכתוב אצל המרגלים בפרשת שלח, לא נזכר מדת אמת, בשביל המרגלים שהנהיגו עצמם בשקר]. (זוהר חלק ג' דף קס"א עמוד ב').

33 אפילו שיחת חולין של בני ארץ ישראל צריכה תלמוד (ויקרא רבה פרק לד).

34 אפילו צדיקים וחכמים בחוץ לארץ, ורועי צאן ובקר בארץ ישראל, אין מעברין את השנה אלא על ידי רועי צאן ובקר בארץ ישראל. אפילו נביאים בחוץ לארץ, והדיוטים בארץ ישראל, אין מעברין את השנה אלא על ידי הדיוטים שבארץ ישראל (פרקי דרבי אלעזר הג' פרק שמיני).

35 אפילו מי שיש לו זכות אבות, אינה עומדת לו בשעה שיצא מארץ ישראל לחוצה לארץ (בבא בתרא צא, א).

36 אנוכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה (בראשית פרק מ"ו פסוק ד'), טעם אעלך גם עלה, שיקבר בארץ ישראל. (אבן עזרא)

37 אפס כי לא יהיה בך אביון, כי ברך יברכך ה' בארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה לרשתה (דברים פרק ט"ו פסוק ד'), ולמטה נאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, ואמרו רז"ל: הא בזמן שעושין רצונו של מקום, הא בזמן שאין עושין רצונו של מקום, והעד על זה מה שנאמר: אפס כי לא יהי' בך אביון וגומר "רק אם שמועא תשמע בקול ה'", אך ורק בתנאי זה. (כלי יקר)

38 ארץ אשר ה' אלקיך דורש אתה, תמיד עיני ה' אלקיך בה (דברים פרק י"א פסוק י"ב), רבי אומר: וכי אותה בלבד הוא דורש, והלא כל הארצות הוא דורש? כביכול אין דורש אלא אותה, ובשביל דרישה שהוא דורשה, דורש כל הארצות עמה. (ספרי חלק ב' פרק מ')

39 אפילו בני מזרח, אפילו הנדויים באיי הים, צריכין לגשמים בתקופת תמוז, אינן שואלין את הגשמים אלא בעת שארץ ישראל צריכה להן. שאם תאמר ישאלו בעת שהן צריכין להן, אפילו בימות החמה, נמצאו רואין את עצמן כאילו הן בארץ שלהן, אלא יהו רואין את עצמן כאלו הן באכסניא ולבם מכוון לארץ ישראל ושאלתו בעונתו (משנה ר' אליעזר פרשה שלישית).

40 אפס כי עז העם, אורחיה דעלמא דאינון גברין מגיחי קרבא יתבין לבר לאסתמרא ארחין, והכא אפילו אינון בני מתא תקיפין גבורין. [תרגום הזוהר: דרך העולם הוא שהגבורים יושבים מבחוץ, וכאן אפילו יושבי העיר גבורים הם]. (זוהר חלק ג' דף קס"א עמוד א').

41 ארץ החיים. ארעא קדישא אקרי ארץ החיים [זו הארץ נקראת ארץ החיים] (זוהר חלק ג' דף מ"ה עמוד ב').

42 ארץ הצבי הוה אתמשך לכל סטרין ולא אתידע כו'. [תרגום הזוהר: ארץ ישראל היתה מתפשטת לכל הצדדים כעור הצבי ולא נודע איך]. (זוהר חלק ב' דף קל"ו עמוד א').

43 ארצות. תחומא דכל עמא ועמא סחרא לארעא קדישא דישראל כו'. [תרגום הזוהר: כל הארצות סובבים את ארץ ישראל]. (זוהר חלק ב' דף ל' עמוד ב').

44 "ארץ צבי". מה צבי אין זה עורו מחזיק את בשרו, כך ארץ ישראל בזמן שיושבין עליה, רווחא, ובזמן שאין יושבין עליה, גמדא (גיטין נז, א).

45 ארעא קדישא אמצעיתא דעלמא, ובאמצעיתא דארעא קדישא איהו ירושלים, ובאמצעיתא דירושלים איהו בית קדשי הקדשים [תרגום הזוהר: ארץ הקודש אמצע העולם ובאמצע ארץ הקודש היא ירושלים. אמצע ירושלים הוא בית קודש הקדשים]. (זהר תרומה קנז).

46 ארץ ישראל היא טבורו של עולם שיושבת באמצעיתו, וירושלים באמצע ארץ ישראל, ובית המקדש באמצע ירושלים, וההיכל באמצע בית המקדש, והארון באמצע ההיכל (תנחומא ה"ק).

47 ארץ ישראל היא חלקו יתברך, ולכן כל תפלה, ותלמוד תורה, ומצות, עולים דרך ישר אל הקדש בלי שום תערובות, וזהו קדושת ארץ ישראל, ואף בחורבנה שקולה ישיבת ארץ ישראל ככל המצות. ועל ידי שבני הגולה הם סיבה שיהיה ישוב, ויוכל להתקיים בארץ ישראל, יש להם גם כן חלק בתורה ותפלות של ארץ ישראל (ספר דבש לפי להרב חיד"א ז"ל מ"א אות ח"ה).

48 ארץ ישראל נבראת תחלה, וכל העולם כולו נברא לבסוף. ארץ ישראל משקה אותה הקדוש ברוך הוא בעצמו, וכל העולם כולו על ידי שליח. ארץ ישראל שותה מי גשמים, וכל העולם כולו מתצמית. ארץ ישראל שותה תחלה, וכל העולם כולו לבסוף (תענית י, א).

המרגלים רוצים להרוג את יהושע וכלב – למה?

49 אשכול. אתכלא חד מאינון זעירין קטפו, אמרו אי לדא אחסין קודשא בריך הוא לישראל וסבלו כל אינון עקתין וליאותין, הא בארעא דמצרים אית אתכלין ואיבין דארעא יתיר על חד תרין. [תרגום הזוהר: קטפו אשכול אחד מאותם הקטנים, ואמרו, אם את זה מנחיל הקדוש ברוך הוא לישראל אחרי שסבלו כל כך צרות ותלאות, הרי במצרים יש פירות גדולים כפלים]. (זוהר חלק ג' דף קס"א עמוד א').

50 אשכול. כרתו (המרגלים) ההוא אשכול, אתו לסלקא ליה לא יכילו, אתו לנטלא ליה לא יכילו, אתו כלב ויהושע נטלו ליה וסליקו ליה ואזדקף על ידייהו, ההא דכתיב וישאוהו במוט בשנים, בשנים באינון שנים יחידן כו', מכאן ידעו יהושע וכלב דאינון אתחזיין למיעל לארעא ולמהוי לון בה חלק ואחסנא, עד דהוו אתיין אמלכו עלייהו כלהו (להורגם) קאים כלב באיבא, אמר איבא איבא, אי בגינך אנן מתקטלין מה אנן בחולקך, מיד קליל גרמיה ויהבו לון. [תרגום הזוהר: כרתו המרגלים את האשכול באו להגביהו לא יכלו, באו לקחתו לא יכלו, באו כלב ויהושע והגביהו אותו ועמד על ידיהם, מכאן ידעו יהושע וכלב שעתידים הם ליכנס בארץ ולנחול בה חלק ונחלה, נמלכו כולם עליהם להרגם, עמד כלב לפני הפרי, ואמר פרי פרי אם בשבילך אנו נהרגים מה יש לנו בחלק שיש לנו בך, מיד נעשה קל ונתנוהו להם]. (זוהר חלק ג' דף ק"ס עמוד ב').

51 אשריהם יושבי ארץ ישראל, שאין להם לא חטא ולא עון, לא בחייהם ולא במותן (מדרש שוחר טוב פרק ה).

אות ב'

52 באי הארץ כו' אינון תקונא דסיהרא (מלכות) כו', ולא הוו בסליקו עלאה כוותייהו (כדור המדבר) [תרגום הזוהר: באי הארץ לא היו במדרגת דור המדבר]. (זוהר חלק ב' דף כ"ב עמוד א').

53 "באר מים חיים" זו תורה של ארץ ישראל (ילקוט שמעוני שיר השירים).

54 "בהראותו את עושר כבוד מלכותו" (אסתר). ר' יהודה בר בי סימון אומר סעודת ארץ ישראל הראה להן (מדרש מגילת אסתר).

55 בזמן שאדם בארץ ישראל, מלאכים משמרין אותו, וממי אתה למד? מיעקב (תנחומא וישלח אות ג).

56 "בחרתי הסתופף בבית אלהי" (תהלים פד). אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: אפילו יש לי פרקלטין וטרקלין בחוצה לארץ, ואין לי אלא הסף אחד בארץ ישראל, בחרתי הסתופף (תנחומא ראה ח).

57 ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת (בראשית פרק ט"ו פסוק י"ח), בית הבחירה הי' בנוי בחלקו של בנימין, וכראש-תור יוצא מחלקו של בנימין לחלקו של יהודה, שנאמר: "ובין כתפיו שכן". ומפני מה זכה בנימין שתשרה שכינה בחלקו? משל למלך שבא אצל בניו לפרקים, כל אחד ואחד אומר: אצלי הוא שורה, קטן שבכולם אמר: אפשר שמניח אבא אחי הגדולים ושורה אצלי? עמד והלך ופניו כבושות ונפשו עגומה, אמר המלך: ראיתם בני הקטן שעמד ופניו כבושות ונפשו עגומה עליו? עכשיו מאכל ומשתה יהא משלכם, ולינתי אצלו. כך אמר הקדוש ברוך הוא: בית הבחירה יהי' בחלקו של בנימין וקרבנות מכל השבטים. (ילקוטי שמעוני(.

58 בנעילה של יום הכפורים מאי אמרי? "הנה כי כן יבורך גבר ירא ה', יברכך ה' מציון, וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך, וראה בנים לבניך שלום על ישראל" (במדבר רבה פ' יא).

59 בקש הקדוש ברוך הוא לתת ירושלים במדה, שנאמר (זכריה ב, ה): "ואמר אנה אתה הולך ויאמר לי למוד את ירושלים". אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, הרבה כרכים בראת בעולמך של אומות העולם, ולא נתת מדת ארכן ומדת רחבן, ירושלים ששמך בתוכה, ומקדשך בתוכה, וצדיקים בתוכה, אתה נותן בה מדה? מיד "ויאמר אליו רוץ דבר אל הנער הלז לאמר פרזות תשב ירושלים מרוב אדם ובהמה בתוכה" (בבא בתרא עה, ב).

60 "ברוך אתה בעיר", זו ירושלים שנקראת עיר. "ברוך אתה בשדה" זו ציון שנאמר ציון שדה תחרש. אימתי מראה הקדוש ברוך הוא לישראל הברכה הזאת? כשיבנה ירושלים ויחזיר הגליות לתוכה (מדרש תנחומא כי תבא).

61 ברח מארץ ישראל לחוצה לארץ אין סותרין את דינו, מחוצה לארץ לארץ ישראל סותרין את דינו, מפני זכותה של ארץ ישראל (מכות ז, א).

62 ברכה. בזמנא דהוו ישראל בארעא קדישא, אינון הוו משכי ברכאן מלעילא לתתא, וכד נפקו ישראל מארעא קדישא, אעלו תחות רשו אחרא, וברכאן אתמנעו מעלמא. [תרגום הזוהר: מלמעלה למטה, וכשגלו נמנע ברכה מן העולם]. (זוהר חלק ב' דף קנ"ג עמוד א').

63 בשלשה דברים נתחלקה הארץ, בגורלות, באורים ותומים, ובכספים. הדא הוא דכתיב: "וישלך להם יהושע גורל לפני ה' במצפה". גורל, אילו לגורלות. "לפני ה'" אילו אורים ותומים. "בין רב למעט" אילו הכספים. אמר ר' אבין: אילמלא נתן הקדוש ברוך הוא חן כל מקום בעיני יושביו, לא היתה ארץ ישראל מתחלקת לעולם (ירושלמי יומא פרק ד' הלכה א').

אות ג'

64 ג' דברים נתנו על תנאי, ארץ ישראל, בית המקדש ומלכות בית דוד (מכילתא יתרו).

65 ג' דברים אמר רבי יהושע בן לוי משום אנשי ירושלים: אל תרבה בגנות משום מעשה שהיה, בתך בגרה, שחרר עבדך ותן לה, והוי זהיר באשתך מחתנך הראשון (פסחים קיג, א).

נוחלי עולם הבא

66 ג' מנוחלי העולם הבא, אלו הן: הדר בארץ ישראל, והמגדל בניו לתלמוד תורה, והמבדיל על היין במוצאי שבת (פסחים קיג, א).

67 ג' מקומות אין אומות העולם יכולין להונות את ישראל לומר גזולים הם בידכם, ואלו הם: מערת המכפלה, קבורתו של יוסף ובית המקדש (בראשית רבה פרק עט).

68 ג' מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל וכולן לא נתנו אלא על ידי יסורין ואלו הן: תורה, וארץ ישראל, והעולם הבא (ברכות ה, א).

69 גבוה. ארץ ישראל עלאה מכלא [גבוה מכל שבע הארצות]. (זוהר חלק ג' דף ו' עמוד א').

70 גברת. ארץ ישראל גברתה אקרי כו'. (זוהר חלק ג' דף רס"ה עמוד א').

71 גוי אחד בארץ, בארץ הם גוי אחד כו'. (זוהר חלק ג' דף צ"ג עמוד ב').

72 גורל כו' הוה אמר דא ליהודה ודא לבנימין [תרגום הזוהר: הארץ כשנתחלקה בגורל, היה הגורל אומר זה ליהודה זה לבנימין]. (זוהר חלק ג' דף רפ"ד עמוד ב').

73 גילוי השכינה על הארץ כו' (בארץ ישראל). (זוהר חדש פרשת ויצא דף ל"ו עמוד א').

74 גלות. אלמלא דאמשיכן ישראל בעובדין בישין לסטרא אחרא בארעא קדישא, לא שלטו שאר עמין בארעא קדישא ולא אתגלו מעל ארעא. [תרגום הזוהר: אלמלא שהמשיכו ישראל על ידי מעשים רעים את הסטרא אחרא לארץ, לא היו הגוים שולטים בארץ, ולא היו גולים]. (זוהר חלק א' דף רכ"ט עמוד ב').

75 גליל. ארעא דגליל כו' תמן זמין מלכא משיחא לאתגלאה, בגין דאיהו חולקיה דיוסף. [תרגום הזוהר: בגליל עתיד מלך המשיח להתגלות]. (זוהר חלק ב' דף ר"כ עמוד א'. דף ט' עמוד א'. חלק א' דף קי"ט עמוד א').

76 גליל. יתער (מלכא משיחא) בארעא דגליל בגין דאיהו אתר קדמאה דאתחרבא בארעא קדישא, ובגין כך יתגלי תמן קדמאה לכל אתר. [תרגום הזוהר: בשביל שהגליל נחרב לראשונה בארץ, לכך עתיד מלך המשיח להתגלות שם בראשונה]. (זוהר חלק ב' דף ז' עמוד ב'. דף ט' עמוד א'. דף ר"כ עמוד א').

77 גליל. קודשא בריך הוא יתער מתייא דארעא קדישא ויקומון חיילין חיילין בארעא דגליל. [תרגום הזוהר: כשהקדוש ברוך הוא יחיה מתי ארץ ישראל, יקומו מחנות מחנות בארץ הגליל]. (זוהר חלק ב' דף י' עמוד א'. דף ר"כ עמוד א').

אות ד'

דוד מלכא משיחא

78 דוד המלך. כל יומא דדוד מלכא אתקיימא ארעא בגיניה, לבתר דמית אתקיימו בזכותיה. [תרגום הזוהר: כל ימי דוד נתקיימה הארץ בשבילו, וכשמת נתקיימה בזכותו]. (זוהר חלק א' דף קצ"ג עמוד ב').

79 דינים. כיון דעאלו ישראל לארעא, לא אשתכחת בה דינין תתאין וכנסת ישראל הות בה בנייחא על כנפי דכרובים. [תרגום הזוהר: כשנכנסו ישראל לארץ לא היה שכיח בה דינים]. (זוהר חלק ג' דף ק"ח עמוד א').

80 דירה. כל הדר בארץ ישראל, דומה כמי שיש לו אלוה כו'. (זוהר חלק ב' דף ע"ט עמוד ב').

81 דרש ר' שמלאי: מפני מה נתאווה משה רבינו ליכנס לארץ ישראל? וכי לאכול מפריה הוא צריך, או לשבוע מטובה הוא צריך? אלא כך אמר משה: הרבה מצות נצטוו ישראל, ואין מתקיימין אלא בארץ ישראל, אכנס אני לארץ, כדי שיתקיימו כולן על ידי (סוטה יד, א).

אות ה'

82 הקדוש ברוך הוא הפריש את ארץ ישראל תרומה מכל הארצות (תנא דבי אליהו זוטא פרק ב').

הקדוש ברוך הוא לבד שולט על ארץ ישראל

83 הקדוש ברוך הוא. הן לטב והן לביש קודשא בריך הוא שליט עלה (על ארץ ישראל), לטב בגין דלא אתמסרא תחות שאר ממנן כו, לביש בגין דלא יחדון אינון לשלטאה עלה. [תרגום הזוהר: הקדוש ברוך הוא שולט על הארץ הן לטוב והן לרע. לטוב, כי לא נתמסרה הארץ תחת ממונה אחר. ולרע, שלא ישמחו הסטרא אחרא לשלוט עליה]. (זוהר חלק א' דף ס"א עמוד א').

84 הדר בארץ ישראל ומת בערב שבת ונקבר קודם שתחשך השמש בשעת תקיעת שופר, אינו רואה חיבוט הקבר. (ספר חיבוט הקבר).

85 הדר בפונדקי בארץ ישראל, והשוכר בית בחוץ לארץ, כל ל' יום פטור מן המזוזה, מיכן ואילך חייב, אבל השוכר בית בארץ ישראל, יעשה מזוזה לאלתר, משום ישוב ארץ ישראל (מנחות מד, א).

86 הוא הרביעי שבנהרות וקראו הכתוב "גדול" משום שבח ארץ ישראל, ולכך הוא חסר ו' שאינו גדול ממש משאר חביריו. (מדרש שכל טוב)

87 הוא רוצה לעלות לארץ ישראל, והיא אינה רוצה, כופין אותה לעלות. היא רוצה והוא אינו רוצה, אין כופין אותו לעלות. הוא רוצה לעלות לירושלים והיא אינה רוצה, כופין אותה לעלות. הוא רוצה לצאת לחוצה לארץ והיא אינה רוצה, אין כופין אותה לצאת. היא רוצה לצאת והוא אינו רוצה, כופין אותה שלא לצאת. נותן לה ממעות ארץ ישראל. הדא אמרה: שמטבע ארץ ישראל יפה מכל הארצות (ירושלמי כתובות פרק יג, הלכה יא).

88 "הושענא דביר המוצנע": זה בית המקדש על שם "והצנע לכת עם אלקיך" (מיכה פרק ו' פסוק ט'): כדאמר (בפסיקתא דר' כהנא): משל למלך שהיתה לו בת קטנה, עד שלא הגדילה ובאה לידי סמנים הי' המלך מדבר עמה בגלוי, משהגדילה אמר המלך: אין כבודו לדבר עמה בגלוי, אעשה לה "פיליון" (אהל). כך ישראל, כתיב (יהושע יא, א) "כי נער ישראל"... וכן בסיני פנים בפנים דבר, וכיון שבאו וקבלו את התורה בכבוד וגדולה אמר הקדוש ברוך הוא: אין כבודן של ישראל לדבר עמהם בפרהסיא, אלא "ועשו לי מקדש". (פירוש רש"י באוצר התפלות אבן שתיה)

89 הר הבית, הלשכות והעזרות היו בחלקו של יהודה, אולם והיכל ובית קדשי הקדשים, הי' בחלקו של בנימין, ורצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנס לחלקו של בנימין ובה הי' מזבח בנוי. (יומא דף י"ב עמוד א'. מגילה דף כ"ו עמוד א')

90 היה עומד בחוצה לארץ יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל. היה עומד בארץ ישראל יכוין את לבו כנגד ירושלים (ברכות ל, א; ירושלמי ברכות פרק ד' הלכה ה').

91 היה עומד בחוצה לארץ, יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל. היה עומד בארץ ישראל יכוין את לבו כנגד ירושלים. היה עומד בירושלים יכוין את לבו כנגד בית המקדש, היה עומד בבית המקדש יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים (ברכות ל, א).

92 הכל מעלין לירושלים ואין הכל מוציאין, אחד האנשים ואחד הנשים. הכל מעלין לאתויי מאי? לאתויי מנוה היפה לנוה הרעה. ואין הכל מוציאין לאתויי מאי? אפילו מנוה הרעה לנוה היפה (כתובות ק, ב; ערכין ג, ב).

93 הלוקח בית בארץ ישראל, כותבין עליו אונו אפילו בשבת... אומר לנכרי ועושה, ואף על גב דאמירה לנכרי שבות היא, משום ישוב ארץ ישראל לא גזרו ביה רבנן (בבא קמא פ, ב).

94 "הנה באר בשדה", זו ציון. "שלשה עדרי צאן" שלשה רגלים, מן הבאר ישקו, שמשם שואבים רוח הקדש (בראשית רבה פ' ע).

אות ו'

95 וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש (שמות ג'), ולהעלותו כנגד וארד, כי כאשר אני דר במקום עליון, כן אשכנם במקום שהוא עליון מכל הארץ. (אבן עזרא)

96 ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם, ואמרת אליו... כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו (דברים פרק כ"ו פסוק ג'), ולכך אמרו רבותינו שהגר מביא ואינו קורא, שאינו יכול לומר "לאבותינו". אבל בתפלה אומר: "אלקינו ואלקי אבותינו", שאנו סומכים על הירושלמי שאמר שכל הגרים נקראים על שם אברהם, ולכך נקרא "אב המון גוים". (בעלי התוספות)

97 וברך את עמך ישראל ואת האדמה אשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש (דברים פרק כ"ו פסוק ט"ו), ולא יקשה בעיניך בכאן כי לא נזכר בשבועות האבות "ארץ זבת חלב ודבש", כי הנה נשבע להם בארץ "זבת חלב ודבש" או לאבותינו יוצאי מצרים שנאמר להם: אל ארץ "זבת חלב ודבש", כענין "וירעו לנו מצרים ולאבותינו". (רמב"ן)

98 ובתים מלאים כל טוב כו' בממונא בכספא ובדהבא כו'. [תרגום הזוהר: בממון בכסף ובזהב]. (זוהר חלק ג' דף נ' עמוד ב').

99 והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה, ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים (דברים פרק י"א פסוק י"ב), טעם פירות ההרים לא כטעם פירות הבקעות, שפירות ההרים קלים ופירות הבקעות שמינות. אמר רבי שמעון בן יוחאי: י"ב ארצות נתנו כנגד י"ב שבטים ישראל ולא שוו טעם פירות שבט זה לטעם פירות שבט זה. (מדרש לקח טוב)

100              והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אתה לכם מורשה (שמות ו' ח'), אף שלא ראינו שקיים ה' הבטחה זאת ליוצאי מצרים, אבל ידענו כי הקדים ה' תנאי לביאתם לארץ ואמר מקודם: "וידעתם כי אני ה'" ורק אחר שיקימו, מחויב ה' להביאם לארץ. (אור החיים)

101              וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה' (שמות פרק ו' פסוק ח'), חז"ל אמרו: אשר ארבע כוסות תקנו כנגד ד' לשונות של גאולה "והוצאתי","והצלתי", "וגאלתי", "ולקחתי", ומדוע לא תקנו גם כוס כנגד "והבאתי"? יען לא באנו עוד אל הארץ. ואפשר מטעם זה תקנו כוס של אליהו למען השרש האמונה בלב בנינו שיבוא העת אשר עליה נקוים ועם ישראל יגאלו. (דברי יצחק)

102              והקונה שדה בסוריא, כקונה בפרוארי ירושלים, למאי הלכתא? אמר ר' ששת: לומר שכותבין עליו אונו ואפילו בשבת (גיטין ח, ב).

103              "והטיבך והרבך מאבותיך". אמר ר' חלבו בשם ר' יוחנן: אבותיך ירשו ארץ של ז' עממים, ואתם עתידין לירש ארץ של עשר עממים, תלתי חורנייתא אילין אינון, את הקיני, ואת הקניזי, ואת הקדמוני. ר' יודה אומר: ערבייא, שלמייא, נטבייא. ר' שמעון אומר: אסיא, ואספמיא, ודמשק. ר' ליעזר בן יעקב אומר: אסיא, וקרתיגני ותורקי. רבי אומר: אדום ומואב וראשית בני עמון. "מאבותיך" אבותיך אף על פי שנגאלו חזרו ונשתעבדו, אבל אתם משאתם נגאלין עוד אין אתם משתעבדין (ירושלמי שביעית פרק ה' הלכה א').

104              והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה (בראשית פרק כ"ח פסוק י"ד), מה עפר בכל מקום, ומה עפר הארץ אין מתברך אלא במים, כך ישראל אין מתברכין אלא בתורה, שנמשלה למים, ומה עפר הארץ קיום לעולם אף בניך יסודו של עולם. (מדרש לקח טוב)

105              "וזהב הארץ ההיא טוב" (בראשית ב, יג). שאין תורה כתורת ארץ ישראל, ולא חכמה כחכמת ארץ ישראל (בראשית רבה פרק טז).

106              וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר (ויקרא פרק כ"ו פסוק מ"ב), בחמשה מקומות נכתב יעקוב מלא ואליהו חסר, בחמשה מקומות נטל יעקוב אות משמו של אליהו ערבון שיבוא ויבשר גאולת בניו. (רש"י)

107              וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר: (ויקרא פרק כ"ו פסוק מ"ב), מן הפסוק הזה אתה למד שארץ ישראל שקולה כנגד המילה, כשם שהמילה דוחה שבת כך כיבוש ארץ ישראל דוחה שבת, ועוד שהיא שקולה כנגד כל מה שנברא בששת ימי בראשית. (ילקוט עקב)

108              "וחברון שבע שנים נבנתה" (במדבר יג, כב). מאי נבנתה? שהיתה מבונה על אחד משבע בצוען, ואין לך טרשים בכל ארץ ישראל יותר מחברון. ואין לך מעולה בכל הארצות יותר מארץ מצרים. ואין לך מעולה בכל ארץ מצרים יותר מצוען. ואפילו הכי חברון מבונה אחד משבע בצוען (סוטה לב, א).

109              "ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך". אביך מצפה לך, אמך מצפה לך, אני בעצמי מצפה לך. ר' אמי בשם ריש לקיש אמר: נכסי חוצה לארץ אין בהם ברכה, אלא משתשוב אל ארץ אבותיך אהיה עמך (בראשית רבה פרק עד, א).

110              ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש (דברים פרק כ"ו פסוק ט'), "ויביאנו אל המקום הזה" זה "בית המקדש", "ויתן לנו את הארץ" זו "ארץ ישראל", "ארץ זבת חלב ודבש" מכאן רבי יוסי הגלילי אומר: אין מביאין ביכורים מעבר לירדן שאינה "ארץ זבת חלב ודבש". (מדרש לקח טוב)

111              וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו (בראשית פרק י"ב פסוק ז'). אמר ר' אלעזר: ג' מזבחות בנה, אחד לבשורת ארץ ישראל, ואחד לקנייה, ואחד שלא יפלו בניו. (שמות רבה פרק ל"ב)

112              "ויגרש את האדם": הראה לו חורבן בית המקדש. (בראשית רבה פ' כא)

113              "ויהי בשלם סוכו, ומעונתו בציון" תהלים עו). אמר ר' ברכיה: מתחילת ברייתו של עולם עשה הקדוש ברוך הוא בירושלים סוכה, כביכול שהיה מתפלל בתוכה. "יהי רצון שיהיו עושין בניי רצוני, כדי שלא אחריב את ביתי ומקדשי". כיון שגרם החטא מה כתיב? "ויחמוס כגן סוכו, שיחת מועדו" מקום שהיה מתוודע בתפלה. וכיון שחרב הוא מתפלל "יהי רצון מלפני שיעשו בני תשובה, שאקרב בנין ביתי ומקדשי", הוי "ויהי בשלם סוכו". את מוצא שנקרא בית המקדש "שלם" שנאמר "ומלכי צדק מלך שלם" ואברהם קרא לבית המקדש "יראה" אמר המקום אם אקרא אותו ,שלם" אני אבטל דברי אברהם אוהבי. ואם אני קורא אותו "יראה", אני אבטל דברי שם הצדיק. מה עשה הקדוש ברוך הוא? שיתף מה שקראו שניהם, אברהם קראו "יראה" ושם קראו "שלם" והקדוש ברוך הוא "ירושלים" הוי "ויהי בשלם סוכו" ומהו? ירושלים "יראה ושלם" (מדרש תהלים עו, ג).

114              "ויטעהו שורק" זה בית המקדש, "ויבן מגדל בתוכו" זה מזבח, "וגם יקב חצב בו" אלו השתין. (סוטה דף מ"ט עמוד א')

115              ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו ראש הפסגה אשר על פני יריחו, ויראהו ה' את כל הארץ, את הגלעד עד דן, ואת כל נפתלי, ואת ארץ אפרים ומנשה, ואת כל ארץ יהודה עד הים האחרון (דברים פרק ל"ו פסוק א'), אל תקרי ים האחרון אלא יום האחרון, מלמד שהראה לו הקדוש ברוך הוא למשה עד סוף כל הדורות. (ספרי)

116              וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת (בראשית פרק י"ב פסוק ז'), אמר ר' לוי: בשעה שהיה אברהם אבינו מהלך בארם נהרים ובארם נחור ראה אותם אוכלין ושותין, אמר: הלואי לא יהא חלקי בארץ הזאת, כיון שהגיע לסולמה של צור, ראה אותם עוסקים בניכוש ובעידור אמר: הלואי יהא חלקי בארץ הזאת, אמר לו הקדוש ברוך הוא: לזרעך אתן את הארץ הזאת. (בראשית רבה פרק ל"ט).

117              "וישבתם לבטח בארצכם" (ויקרא כו, ה). בארצכם אתם יושבים לבטח, ואי אתם יושבים לבטח בחוצה לארץ (ילקוט שמעוני בחוקותי).

118              "וישלחו מן המחנה" (במדבר ה, ב). זו ארץ ישראל ששם השכינה חונה (במדבר רבה פרק שמיני).

119              "וימח את כל היקום" (בראשית ז, כג). חוץ מנח וכל אשר אתו בתיבה, וחוץ מעוג מלך הבשן, וחוץ מארץ ישראל שלא ירדו עליה גשמים, שנאמר (יחזקאל כב, כד): "בן אדם אמר לה: את ארץ לא מטהרה היא לא גשמה ביום זעם" (פרקי דרבי אליעזר הג' פרק כ"ג).

120              "ויקן את חלקת השדה" (בראשית לד): חלק בשדה, והזכיר זה הכתוב, להודיע כי מעלה גדולה יש לארץ ישראל, מי שיש לו חלק בה חשוב הוא כחלק עולם הבא (אבן עזרא).

121              "ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה" (בראשית כב, יד). אברהם קרא אותו "יראה" שנאמר "ויקרא אברהם". שם קרא אותו "שלם" (שם כד, יח). "ומלכי צדק מלך שלם". אמר הקדוש ברוך הוא: אם קורא אני אותו "יראה" כשם שקרא אותו אברהם, שם אדם צדיק מתרעם, ואם קורא אני אותו "שלם" אברהם איש צדיק מתרעם, אלא הריני קורא אותו "ירושלים" "יראה שלם" (בראשית רבה נט, ח).

122              "וירא את המקום מרחוק", מתחלה היה המקום עמוק, אמר הקדוש ברוך הוא: אין דרך המלך לשכון בעמק, והגביהו הקדוש ברוך הוא, לכך נקרא "המוריה" שמיראתו נעשה הר (ילקוט תהלים פ"ז).

123              וכל שיח השדה (בראשית פרק ב' פסוק ה'), כל שיחתן של בריות אינה אלא על הארץ... כל תפלתן של ישראל אינה אלא על בית המקדש. "מרי מתי יתבני בית המקדש"? "מרי יתבני בית המקדש". (במדבר רבה פרק י"ג)

124              וכן הקונה חצר בארץ ישראל, אומר לו: הרי למחר בכך וכך, משום דחביבה ארץ ישראל, יש לו רשות לומר כך (בראשית רבה פרק מז).

125              וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך, למען אשר תבא אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך (דברים פרק כ"ז פסוק ד), כי ה' יעזרך אם החלות לשמור מצותיו וזאת המצוה הראשונה לביאתכם לבנות מזבח חדש להודות לשם שהחלו להיותם בארץ. (אבן עזרא ועיין פירוש הרמב"ן ופירוש אור החיים על למען אשר תבא)

126              "ונשאתי ממצרים וקברתני בקבורתם" (בראשית מז). אמר קרנא: דברים בגו, יודע היה יעקב אבינו שצדיק גמור היה, ואם מתים שבחוץ לארץ חיים למה הטריח את בניו? שמא לא יזכה למחילות. כיוצא בדבר אתה אומר: "וישבע יוסף את בני ישראל" אמר רבי חנינא: דברים בגו, יודע היה יוסף בעצמו שצדיק גמור היה, ואם מתים שבחוץ לארץ חיים למה הטריח את אחיו ד' מאות פרסא? שמא לא יזכה למחילות (כתובות קיא, א).

127              ונתתי לך ולזרעך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם והייתי להם לאלוקים (בראשית פרק י"ז פסוק ח'), ר' יודן אומר: אם מקבלים בניך את השבת הם נכנסים לארץ.  (בראשית רבה פרק מ"ו)

128              "וקמת ועליתה אל המקום" (דברים יז, ח): מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל וארץ ישראל גבוהה מכל הארצות (זבחים נד, ב).

129              "ושש שנים תזרע שדך" (שמות כג, י). אתמר במדרש: דאפילו אין לו לאדם אלא חורבה אחת בתוך גנו, חייב לעבדה בכל יום. ונראה לה"ר משה, דוקא בארץ ישראל, כדי להרבות תרומות ומעשרות (בעלי התוספות).

130              ותעברו את הירדן ותבאו אל יריחו וילחמו בכם בעלי יריחו... ואתן אותם בידכם (יהושע פרק כ"ד פסוק י"ב), עודן בירדן אמר להם יהושע: דעו שלא נכנסתם לארץ אלא על מנת שתורישו את יושבי', שנאמר (במדבר לג) "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם" "ואם לא תורישו", אם אי אתם מקבלין, באים מים ושוטפין אתכם. עודן בירדן אמר להם יהושע: "והרימו לכם איש אבן אחת על שכמו למספר שבטי ישראל ונחתם אותם במלון אשר תלינו בו הלילה". עודן בירדן, אמר להם יהושע: "שאו לכם מזה מתוך הירדן, ממצב רגלי הכהנים הכין שתים עשרה אבנים". ר' יהודע אומר: אבא חלפתא ואלעזר בן מתיא וחנניא בן חכינאי עמדו על אותן אבנים ושיערום לכל אחת ואחת ארבעים סאה. (תוספתא סוטה פרק ח')

אות ז'

131              זמר. בשעתא דעאלו ישראל לארעא ושמעו ישראל דמסטרא חד דארעא תושבחן וחדו, וקל מזמרי עלאה דמזמרי בארעא. [תרגום הזוהר: כשנכנסו ישראל לארץ שמעו קול זמר של מלאכים שהיו מזמרים בארץ]. (זוהר חלק ג' דף רפ"ד עמוד ב').

132              זרעא קדישא לארעא קדישא סלקא כו'. [תרגום הזוהר: זרע הקודש עולה לארץ הקודש]. (זוהר חלק ב' דף ע"ט עמוד ב').

אות ח'

133              חביבה ארץ ישראל, שמכשרת גרים, היה בארץ ישראל ואמר: גר אני, מקבלין אותו מיד, ובחוצה לארץ אין מקבלין אותו מיד, אלא אם כן היו עדין עמו (מסכת גרים פרק רביעי).

134              חברון. ההוא אתר אקרי קרית ארבע, מאי טעמא, בגין דתמן אתקברו ארבע זוגות, אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה [תרגום הזוהר: חברון נקרא קרית ארבע בשביל ארבע זוגות שנקברו שם]. (זוהר חלק א' דף רמ"ח עמוד ב').

135              חברון. וכל אתין אלין (בקץ הגאולה) בארעא דישראל יהון, בגין דתמן חברון דאבהן תמן קבורים [תרגום הזוהר: כל הנסים שבקץ הגאולה יהיו בארץ ישראל, בשביל שבה חברון, אשר האבות קבורים שם]. (תיקוני זוהר תיקון י"ג דף כ"ח עמוד ב').

136              "חזית איש מהיר במלאכתו" (משלי כב, כט) זה ר' חנינא. פעם אחת ראה אנשי עירו מעלים עולות ושלמים, אמר כולם מעלים שלמים לירושלים ואני איני מעלה כלום, מה עשה? מיד יצא למדברה של עירו בחורבה של עירו, ומצא שם אבן אחת, יצא וסידקה, וסתתה, וכרכמה, אמר: הרי עלי להעלותם לירושלים. ביקש לשכור לו פועלים, אמר להם: מעלים לי אתם את האבן הזאת לירושלים? אמרו לו: תן לנו שכרנו ק' זהובים ואנו מעלים לך את האבן לירושלים. אמר להם: וכי מנין לי מאה זהובים או נ' זהובים לתת לכם? ולא מצאה לשעה, מיד הלכו להם. מיד זימנו הקדוש ברוך הוא חמשה מלאכים בדמות בני אדם. אמרו לו: רבי, תן לנו חמשה סלעים ואני מעלים אבנך לירושלים, ובלבד שתתן ידך עמנו, ונתן ידו ונמצא עומדין בירושלים. ביקש ליתן שכרן ולא מצאן. בא המעשה ללשכת הגזית, אמרו לו: דומה רבינו שמלאכי השרת העלו לך את האבן לירושלים, מיד נתן לחכמים אותה שכר שהשכיר עם המלכים (מדרש שיר השירים).

137              חטא. בזמנה דהוו ישראל בארעא קדישא לא אשתכח בידייהו חובא, בגין דאינון קרבנין דהוו מקרבין בכל יומא הוו מכפרי עלייהו [תרגום הזוהר: כשהיו ישראל בארץ, לא היה מצוי חטא בידם, כי הקרבנות שהקריבו בכל יום היו מכפרים עליהם]. (זוהר חלק א' דף קצ"א עמוד א').

138              חיים. אית ארץ חיים לעילא והאי איהי ארץ ישראל. (זוהר חלק א' דף קצ"ג עמוד א'. דף קט"ו עמוד א').

139              חכמה. אוירא דכיא אוירא דארץ ישראל דאיהי מחכים. (תיקוני זוהר תיקון כ"ב דף ס"ד עמוד א').

140              "חלקי בארץ החיים" (תהלים פד). קורא לארץ ישראל ארץ החיים, משום שמתי ארץ ישראל תחלה לימות המשיח, אמר דוד: מתאוה אני לישב בתוכו (ילקוט תהלים קמא).

141              חמת זו טבריא, ולמה נקרא שמה חמת? על שם "חמי טבריא". רקת זו צפורי, ולמה נקרא שמה רקת? משום דמידלייא כרקתא דנהרא. כינרת זו "גינוסר" ולמה נקרא שמה כינרת? דמתיקי פירא כקלא דכינרי (מגילה ו, א).

142              חרב לא תעבור בארצכם כו' אפילו בר נש מזיינא לא יעבור עלייכו כו' [תרגום הזוהר: אפילו אדם מזוין לא יעבור עליכם]. (זוהר חלק ג' דף קי"ד עמוד א').

143              חרב לא תעבור בארצכם כו', דאפילו חרב של שלום כגון פרעה נכה כו'. (זוהר חלק כ' דף קי"ג עמוד א').

אות ט'

144              טהרה. זמין קודשא בריך הוא לדכאה לארעיה מכל מסאבותא דעמין דסאיבו לה, כהאי מאן דאחיד בטליתיה ואנער טנופא מניה, וכל אינון דאתקברו בארעא קדישא למשדי לון לבר. [תרגום הזוהר: עתיד הקדוש ברוך הוא לטהר את הארץ מכל הטומאה שטמאוה הגוים, ויאחז הקדוש ברוך הוא בארץ כאדם שאוחז בטליתו ומנערה, וישליך מתוכה את כל פגרי הגוים הקבורים בה]. (זוהר חלק ג' דף ע"ב עמוד ב'. חלק א' דף קפ"א עמוד ב').

מובטח לו שהוא בן עולם הבא

145              "טוב פת חרבה ושלוה בה" (משלי יז, א). אמר רבי: זו ארץ ישראל, שאפילו אוכל אדם בכל יום פת ומלח ודר בארץ ישראל, מובטח לו שהוא בן עולם הבא. "מבית מלא זבחי ריב" (משלי יז, א) זו חוצה לארץ, שהיא מלאה חמסים וגזלות. אר"י: כל המהלך בארץ ישראל אפילו שעה אחת ומת בתוכה, מובטח לו שהוא בן עולם הבא (מדרש משלי).

146              טומאה. ארעא היא קדישא כו' ורוח מסאבא לא ישתכח אתרא בארעא קדישא למשרי עלוי כו'. [תרגום הזוהר: רוח הטומאה אינה מוצאת לה מקום לשכון בארץ]. (זוהר חלק ג' דף כ"ה עמוד ב').

147              טומאה. ארצי לא שלטא עלה רוח מסאבהא כו'. [תרגום הזוהר: ארצי שלא שולט עליך רוח טומאה]. (זוהר חלק ב' דף קמ"א עמוד ב').

148              טוומאה. בליליא אתיהיב רשו לרוח מסאבא לשטטא כו' ולא עאלין בארעא קדישא בר אי אשכחן תמן מנא לאעלא ביה. [תרגום הזוהר: בלילה כשהטומאה שוטטת בעולם, אין לה רשות ליכנס בארץ, רק אם יש שם מת ליכנס בו]. (זוהר חלק ב' דף קמ"א עמוד א').

אות י'

149              יהושע. משה אסתכל וידע דלא יצלחון בארחייהו, כדין צלי עליה דיהושע כו', ויהושע אזיל בסייעתא עלאה דמשה דשדר ביה נהירו דסיהרא, והוא אנהיר עליה בצלותיה, בגין דאיהו שמשא. [תרגום הזוהר: משה ראה וידע שהמרגלים לא יצליחו בדרכם, אז התפלל על יהושע, ויהושע הלך בסיועו של משה]. (זוהר חלק ג' דף קנ"ח עמוד ב').

150              יין. לית לך כו' חמר טב כחמרא דארעא דישראל. [תרגום הזוהר: אין לך יין טוב כיין ארץ ישראל]. (זוהר חדש פרשת נח דף כ"ח עמוד ב').

151              יכול יתפלל אדם לכל רוח שירצה, תלמוד לומר (דניאל ו, יא): "לקבל ירושלים" (ברכות לא, א).

152              ימי החול. באינון יומי דחול כו' שלטין כל אינון שית ימי החול (החיצונים)על עלמא, בר בארעא דישראל כו'. [תרגום הזוהר: אין החיצונים שולטים בארץ ישראל אפילו בימי החול]. (זוהר חלק א' דף קכ"ח עמוד ב').

153              "יסדתו בהררי קדש" (תהלים פז) יסדתו ירושלים בזכות שני הרים של קדושה, הר סיני והר המוריה (ילקוט תהלים פ"ז).

154              ירושלים אורו של עולם, שנאמר "והלכו גוים לאורך" (ישעיה ס, כג). ומי הוא אורה של ירושלים? הקדוש ברוך הוא, דכתיב "והיה ה' לך לאור עולם" (בראשית רבה פרשה נט).

155              ירושלים. כל ארעא דישראל אתכפל תחותיה (דירושלים). [תרגום הזוהר: כל ארץ ישראל נתקפלה תחת ירושלים]. (זוהר חלק א' דף קכ"ח עמוד ב').

156              ירושלים. כל ארץ ישראל בכלל ירושלים היא (לענין תחיית המתים, ועיי"ש באריכות). (זוהר חלק א' דף קי"ד עמוד א').

157              "ירכיבהו על במתי ארץ" זו ארץ ישראל, שהיא גבוהה מכל הארצות. "ויאכל תנובת שדי" אלו פירות ארץ ישראל שהן קלין לאכול מכל הפירות של שאר הארצות. "ויניקהו דבש מסלע" זו כסנית וחברותיה, שמהם הפירות שמנות מאד. "ושמן מחלמיש צור" אלו זיתי גוש חלב (מדרש לקח טוב האזינו).

158              יריחו. בכל עץ דא יריחו. (זוהר חדש פרשת אחרי ב' דף נ"ח עמוד ב').

159              יריחו דא איהי ירח כו'. (תיקוני זוהר תיקון נ"ח דף צ"ב עמוד א').

160              יריחו. כד בעו ישראל למכבש לארעא דכנען, אקיפו לה (ליריחו) שיתא יומין זמנא חדא בכל יומא, לקבל אינון שית זכאי קשוט, וביום ז' לקבל צדיק כו'. [תרגום הזוהר: כשרצו ישראל לכבוש את יריחו הקיפו אותה ששה ימים כל יום הקפה אחת, כנגד ששה הרועים, וביום השבת הקיפוה פעם שביעית כנגד יוסף הצדיק ואז כבשוה]. (זוהר חדש פרשת תרומה דף נ"ה עמוד א'. חלק ב' דף רע"ו עמוד ב').

161              יריחו. שקולה היתה יריחו כנגד כל ארץ ישראל מרוב התענוגים שהיו בה. (זוהר חדש פרשת בראשית דף י"ח עמוד א').

162              יש אדם שהוא נאה ולבושו הוא כעור, הוא כעור ולבושו נאה, אכניס את ישראל שהם חביבים עלי, לארץ שחביבה עלי (תנחומא מסעי).

163              ישב רבן גמליאל ודרש: עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, לגלג עליו אותו תלמיד ואמר: "אין כל חדש תחת השמש". יצא הראה לו כמהין ופטריות, ועל כלי מילת נברא "ברקורא" (שבת ל, ב).

164              ישבעו עצי ה' ארזי לבנון (תהלים קד) ר' חנינא אומר: ישבעו מימיהם ישבעו ימיהם, ישבעו מטעתן. לא היו ארזים צריכים להבראות, ולמה נבראו? מפני כבוד המקום, שנאמר "ארזי לבנון אשר נטע" ואין לבנון אלא בית המקדש, שנאמר "ההר הטוב הזה והלבנון" הוי "ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע". אמר ריש לקיש: לא הי' זהב צריך להבראות, ולמה נברא? בשביל כבוד המקום לבית המקדש. (מדרש שוחר טוב קד)

165              ישוב. זכאה חולקיה מאן דזכי בחייו למשרי מדורא בארעא קדישא כו', זכי לאנגדאמטלא דשמיא דלעילא דנחית על ארעא כו' זכי לאתקשרא לבתר בארעא קדישא עלאה כו' וזכי לאתמשכא עליה רוחא קדישא תדיר. [תרגום הזוהר: אשרי חלקו מי שזוכה בחייו לקבוע דירתו בארץ הקודש]. (זוהר חלק ג' דף ע"ב עמוד ב').

166              ישראל. ארעא לא אתקנת לפולחנא, אלא לישראל כו'. [תרגום הזוהר: הארץ לא נבראה כי אם לישראל, שיעבדו בה עבודת ה']. (זוהר חלק א' דף פ"ד עמוד ב').

167              ישראל וכנען. כד הוו זכאין ישראל, אקרי ארעא על שמא דא ארץ ישראל, כד לא זכו, אקרי ארעא על שמא אחרא ארץ כנען. [תרגום הזוהר: כשישראל זכאים הם אז נקראת הארץ על שמם ארץ ישראל, ואם אינם זכאים אז נקראת על שם אחר ארץ כנען]. (זוהר חלק א' דף ע"ג עמוד א').

אות כ'

168              כח. חילא דשרי עלה (על ארץ ישראל) מתמן נפקו כל שאר חילין דממנן על כל סטרי עלמא, וכלהו ביה אחידן. [תרגום הזוהר: מארץ ישראל מתפשט הכח על כל העולם]. (זוהר חלק א' דף ע"ח עמוד א').

169              כי אתא רב דימא אמר: מאי דכתיב (בראשית מט, יא) "אוסרי לגפן עירה" אין לך כל גפן וגפן שבארץ ישראל שאין צריך עיר אחת לבצור. "ולשורקה בני אתונו" (בראשית מט, יא) אין לך כל אילן סרק שבארץ ישראל שאינו מוציא משוי שתי אתונות. ושמא תאמר אין בו יין? תלמוד לומר (דברים לב, טו): "כבס ביין לבושו". ושמא תאמר אינו אדום? תלמוד לומר "ודם ענב תשתה חמר" (כתובות קיא, ב).

170              כי אתא רב דימא אמר ר' יוחנן: מאי דכתיב (תהלים כד, ב): "כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה" אלו ז' ימים וד' נהרות שמקיפין את ארץ ישראל, ואלו הן ז' ימים: ימה של טבריא, וימה של סדום, וימה של חילת, וימה של חילתא, וימה של סיבכי, וים אספמיא, וים הגדול. ואלו הן ד' נהרות: ירדן, וירמוק, וקירומיון, ופוגה (בבא בתרא עד, ב).

171              כי הוו מפטרי רבנן מהדדי, בעכו הוו מפטרי, משום דאסור לצאת מארץ לחוצה לארץ (גיטין עו).

172              כי מנגד תראה אתה ארץ ושמה לא תבוא אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל (דברים פרק ל"ב פסוק נ"ב), כתוב אחד אומר: "ושמה לא תבוא" וכתוב אחד אומר: "ושמה לא תעבור" (דברים לד) מלמד שאמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם! אם איני עובר מלך, אעביר הדיוטי, אם איני עובר חי אעביר מת. אמר לו הקדוש ברוך הוא: "ושמה לא תבוא" "ושמה לא תעבור" לא מלך ולא הדיוט לא חי ולא מת... (מדרש לקח טוב)

173              "כי מנגד תראה את הארץ". שני דברים שאלת, אעברה נא, ואראה, אעברה לא ינתן לך, אראה ינתן לך, שלא להשיב פניך ריקם מן הכל. (בעלי התוספות)

174              "כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא אל הארץ". אחר שאמר ושמה לא תבוא מה מקום עוד לומר אל הארץ? ויתבאר על דרך אמרו ז"ל שעתיד משה ליכנס לארץ עם האבות לעתיד לבוא, ואמרו בזהר כי היא יביא את ישראל אל הארץ, ולזה כשאמר ה' ושמה לא תבוא, חש שהיו הדברים נשמעים שמחליט לו ביאת הארץ לעולם ועד, לזה אמר "אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל" פירוש עתה ולא אשר יתן לעתיד. (אור החיים) כי תבא אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה' (ויקרא פרק כ"ה פסוק ב'), גורל ארצנו הקדושה הוא כעין הגורל שלנו, וכמו שאנו בני ישראל מתנשאים בבוא יום השבת מתהום החיים החומרים לקדושה יתירה של יום השבת, כן גם ארצנו כל עוד שישבו עליה נתקוממה לבחינת שבת, וזה "כי תבואו אל הארץ" אז ושבתה הארץ שבת לה', רצונו לומר: אז תחול תקופה חדשה בבחינת שבת. (הדרש והעיון)

175              כי אתם עוברים את הירדן לבא לרשת את הארץ (דברים פרק י"א פסוק ל"א), משאתם עוברין את הירדן יודעין אתם שיורשין את הארץ אשר ה' אלקיכם נתן לכם בזכותם. (מדרש לקח טוב)

176              כי סליק ר' זירא, קם בשיטתיה דר' זירא, אמר ר' זירא: שמע מינה, אוירא דארץ ישראל מחכים (בבא בתרא קנח, ב).

177              כי תבא אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה (ויקרא פרק י"ד פסוק ל"ד) מה היא לאחוזה? אמר להם: מתחלה מפני שהיתה הגזירה זו עליכם שתשתעבדו במצרים, מה כתיב שם? "וישב ישראל בארץ מצרים ויאחזו בה" כלומר הארץ היתה אוחזת בהם ותופסת אותם, אבל כיון שבאו לארץ כנען אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייכם ברשותכם היא, אתם אוחזים אותה. (מדרש תדשא)

178              כיבוש. כד בעו ישראל למכבש לארעא דכנען כו', אי לאו זכותהון דצדיקייא לא הוו יכלין למכבשה כו'. [תרגום הזוהר: כשכבשו ישראל את הארץ, לאחר כל סדר ההקפות, היו עדיין זקוקים לזכות הצדיקים, ואלולא זה לא היו יכולים לכבשה]. (זוהר חלק ב' דף רע"ו עמוד ב'. זוהר חדש פרשת תרומה דף נ"ה עמוד א').

179              כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין: לא היו חותמין על השטר אלא אם כן יודעין מי חותם עמהן, ולא היו יושבין בדין אלא אם כן יודעין מי יושב עמהן, ולא היו נכנסין בסעודה אלא אם כן היו יודעין מי מיסב עמהן (סנהדרין כג, א).

180              כל אדם מישראל צריך לעשות בלבו הסכמה קבועה, לעלות לדור בארץ ישראל, על כל פנים כשתמצא ידו די הוצאה. כדי ליישב הארץ הקדושה השוממה מבלי בניה, ולהשתוקק להיות זוכה להתפלל שם לפני היכל המלך. והדר בחוצה לארץ עובד ללא אלהי אמת. על כן שמעוני אחי ורעי המתגוררים בארץ לא לנו, על אדמה טמאה, זכרו זאת, התאוששו, זכרו את ה' וירושלים תעלה על לבבכם, חושו ואל תחשבו להשתקע בחוצה לארץ חס ושלום... זאת היתה חטאת אבותינו שגרמו בכיה לדורות, כי מאסו ארץ חמדה, כל זאת באתנו, כי ארץ צבי שכחנו, לשוב אל ארץ מולדתנו לא זכרנו (הגאון ר' יעקב עמדין ז"ל בהקדמתו לסידור בית יעקב).

181              כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון (כתובות קיא, א. אבות דרבי נתן פרק כו).

182              כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל, מובטח לו שהוא בן העולם הבא (כתובות קיא, א. אבות דרבי נתן פרק כו).

183              כל המניח ארץ ישראל ויוצא חוץ לארץ, מעלה עליו הכתוב כאלו עובד עבודה זרה (אבות דרבי נתן פרק כו).

184              כל המעמיד תלמיד רשע בארץ ישראל, כאילו מעמיד לסטים (פתיחתא איכה רבתי טו).

185              כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות, למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ (דברים פרק ח' פסוק א'), רז"ל אמרו: בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא, ובא מאמר משה להם בדבר חידוש, שאם ישראל יתעצמו לשמור ולעשות כל המצות בכללות, יובטחו משלשתם יחד, והוא אומר כל המצוה... "למען תחיון" הרי חיים, "ורביתם" הרי בנים, "ובאתם וירשתם" הרי מזוני, ארץ ומלואה ובתים מלאים כל טוב. (אור החיים)

186              כל העצים כשרין למערכה, חוץ משל גפן ושל זית. רב אחא בר יעקב אמר: משום ישוב ארץ ישראל (תמיד כט, א).

187              כל הקבור בארץ ישראל, כאלו קבור תחת המזבח (כתובות קיא, א. אבות דרבי נתן פרק כו).

188              כל מי שקבוע בארץ ישראל, ומדבר בלשון הקדש, ואוכל פירות בטהרה, וקורא קריאת שמע בבקר ובערב, יהא מבושר שבן עולם הבא הוא (שקלים פרק ג).

189              כל קרבנות צבור והיחיד באין מארץ ומחוצה לארץ אפילו מבין הגוים, חוץ מבכור ומעשר שאין באין אלא מן ארץ ישראל, ואין באין אלא מישראל (תוספתא מנחות, ח).

190              כלב כו' אתפרש מאינון מאללין, ואתא איהו בלחודוי לחברון לאשתטחא על קברי אבהן. [תרגום הזוהר: כלב פירש עצמו מן המרגלים, ובא לחברון בלבדו להשתטח על קברי אבות]. (זוהר חלק ב' דף ל"א עמוד א').

191              כלב הוה בדוחקא, אמר מה אעביד, הא יהושע אזיל בסייעתא עלאה דמשה כו', מה עביד אשתמיט מנייהו ואתא לגבי קברא דאבהן כו', ארח אחרא נטיל ועקים שבילין כו' ואסתכן בגרמיה כו' בגין דהוה בדוחקא לא אסתכל מידי, ואתא לצלאה על קברא אבהן, לאשתזבא מעיטא דא. [תרגום הזוהר: כלב היה בצער, אמר, יהושע הרי הוא הולך בסיועו של משה, מה עשה השתמט עצמו מהם, והלך בדרך אחר דרך שבילים עקומים, ובא בלבדו על קברו אבות והסתכן בנפשו ולא הסתכל כלום, בשביל שהיה בצער ובא להתפלל שינצל מעצתם]. (זוהר חלק ג' דף קנ"ח עמוד ב').

192              כלב. ויבא עד חברון כו', כלב הוא דאתא לצלאה על קברי אבהתא, אמר כלב, יהושע הא ברכיה משה בסיועא עלאה קדישא ויכיל לאשתזבא מנייהו, ואנא מה אעביד, אימלך למבעי בעותא על קברא אבהתא, בגין דישתזיב מרזהון דשאר מאללין. [תרגום הזוהר: כלב הוא דאתא להתפלל על קברי האבות. אמר כלב, יהושע הרי ברכו משה בסיוע עליון קדוש ויכול להנצל מהם, ואני מה אעשה. נמלך לבקש בקשה על קברות האבות כדי שינצל מסודם (מהעצה הרעה) של שאר מרגלים]. (זהר חלק ג' דף קנ"ח עמוד ב').

193              כלב ופנחס. ציר נאמן לשולחיו אלו כלב ופנחס דהוו שליחי מהימני לגבי יהושע, ונפש אדוניו ישיב, דאהדרו שכינתא לדיירא בהו בישראל. [תרגום הזוהר: כלב ופנחס היו שני מרגלים נאמנים ליהושע, והחזירו השכינה שתדור בישראל]. (זוהר חלק ג' דף קנ"ז עמוד א').

194              כנען. אי לא אתייהיבת ארעא קדישא לכנען בקדמיתא לישלוט בה, לא הות ארעא חולקיה ועדביה דקודשא בריך הוא [תרגום הזוהר: אם לא נתנה הארץ בתחלה לכנען שישלוט בה, לא היתה הארץ חלקו ונחלתו של הקדוש ברוך הוא]. (זוהר חלק א' דף פ"ג עמוד א'. דף ע"ג עמוד ב').

195              כנען. ארץ כנען, ארץ כנען ממש, ארעא דשאר חיילין עלאין תבירין תחותה תמן ולית להו קיומא בהדא. [תרגום הזוהר: ארץ ישראל נקראץ ארץ כנען לשון הכנעה ושבירה, לרמז שהיא מכניעה ומשברת את כחות הסטרא אחרא ואין להם תקומה בה]. (זוהר חלק א' דף רנ"ו עמוד א'. סימן כ"א).

196              "כעיר שחברה לה יחדיו" (תהלים קכד, ד). עיר שהיא עושה כל ישראל חברים (ירושלמי חגיגה פ' ג).

197              כפה של חשבונות היתה חוץ לירושלים, וכל מי שמבקש לחשב הולך לשם, למה? שלא יחשב בירושלים ויצר, לפי שירושלים נקראת משוש כל הארץ (שמות רבה פ' נב).

198              כפרה. ארעא קדישא יהיב חיין וכפרה ליתבהא בההוא עלמא [תרגום הזוהר: ארץ ישראל נותנת ליושביה חיים וכפרה בעולם ההוא]. (זוהר חלק ב' דף קנ"ב עמוד א').

199              כרם רבעי היה עולה לירושלים מהלך יום לכל צד, וזו היא תחומה, אילת מן הצפון ועקרבת מן הדרום, לוד מן המערב, וירדן מן המזרח, ואמר עולא... מה טעם? כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות (ראש השנה לא, ב).

200              כרם הי' לידידי בקרן בן שמן ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שורק ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו (ישעיה ה)

201              כשירד חנינא בן אחי רבי יהושע לגולה, היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ. שגרו אחריו שני תלמידי חכמים, אמר להם: למה באתם? אמרו לו: ללמוד תורה באנו. הכריז עליהם: אנשים הללו גדולי הדור הם. התחיל הוא מטמא והם מטהרים, הוא אוסר והם מתירים, הכריז עליהם: אנשים הללו של שוא הם. אמר להם: מפני מה אני מטמא ואתם מתירין וכו', אמרו לו: מפני מה אתה מעבר שנים בחוצה לארץ, שנאמר (ישעיה ב): "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ברכות סג, א).

202              כתב סתם, אבל כתב על מנת להוציא, מוציא (ירושלמי סנהדרין ג, הלכה ט).

203              כתיב: "ונשאתי ממצרים וכו'". ר' לעזר אומר: דבר בגב. ר' חנינא אומר: דברים בגב. ר' יהושע אומר: דברים בגב. מה דברים בגב? ר' שמעון בן לוי אומר: "אתהלך לפני ה' בארצות החיים" והלא אין ארצות החיים אלא צור וחברותיה, וקיסרין וחברותיה, תמן זולא, תמן שובעא? ר' שמעון בן לוי בשם בר קפרא: ארץ שמיתיה חיין תחילה לימות המשיח, ומה טעם? "נותן נשמה לעם עליה". (ירושלמי כלאים פרק ט').

אות ל'

204              "לא אמר אדם לחבירו צר לי המקום שאלין בירושלים" (אבות). כלומר, דחוקה לי שעתי בכאן, ואינו יכול להתפרנס. שכל הדרים בתוכה היה הקדוש ברוך הוא מפרנסם עד שלא נצרך אחד מהם לחברו ולצאת משם מטולטל (רש"י אבות פרק ה' על פי אגדה.

205              "לאוהבי ולשומרי מצותי" אלו ישראל שהם יושבים בארץ ישראל ונותנים נפשם על המצות, מה לך יוצא ליהרג? על שמלתי את בני, מה לך יוצא לישרף? על שקראתי בתורה, או על ששמרתי את השבת (מכילתא יתרו).

206              לב. לבא כו' ארץ ישראל הוא לב העולם. (זוהר חלק ג' דף קס"א עמוד א').

207              לא יסתיר אדם את ביתו לעשותה גנה, לא יטע אדם את חורבתו גנה, מפני שהוא כמחריב את ארץ ישראל (תוספתא ערכין ה').

208              "לא כארץ מצרים היא" (דברים י). ארץ מצרים אם אינו עמל בפסל ובקרדום ונודד שנת עיניו עליה אין לה בה כלום, אבל ארץ ישראל אינה כן, הם ישנים על מטותיהם והקדוש ברוך הוא מוריד להם גשמים (ספרי).

209              לה' הארץ ומלואה, האי קרא על ארעא דישראל אתמר, דאיהי ארעא קדישא כו'. [תרגום הזוהר: פסוק זה נאמר על ארץ ישראל]. (זוהר חלק א' דף ס"ז עמוד א').

210              "לך ה' הגדולה" זו קריעת ים סוף, "והגבורה, זו מכת בכורות, "והתפארת" זו מתן תורה, "והנצח" זו ירושלים, "וההוד" זו בית המקדש. (ברכות דף נ"ח עמוד א')

211              לעולם אין השכינה זזה מכתל מערבי של בית המקדש, אמר ר' אחא: לעולם אין השכינה זזה מכתל מערבי של בית המקדש, שנאמר (שיר השירים): "הנה זה עומד תחת כתלנו". (תנחומא שמות, שמות רבה פרק ב')

212              "לקצבי הרים ירדתי" (יונה ב, ז). מכאן אנו למדין, שירושלים על שבעה הרים היא עומדת. הראהו אבן שתיה קבוע בתהומות תחת היכל ה', ובני קרח עומדים ומתפללין עליה (פרקי דרבי אליעזר הג' פרק עשירי).

213              לשון הרע. אלמלא הוו עיילין ישראל לארעא בסימנא דלישנא בישא, לא הוה קאים עלמא רגעא חד. [תרגום הזוהר: אלמלא היו ישראל נכנסים לארץ בסימן של לשון הרע, לא היה העולם עומד רגע אחד]. (זוהר חלק ג' דף ק"ס עמוד ב').

214              לשון הרע. כל מה דאמרי בלישנא בישא אמרי, וקשיא מכלהו דכתיב עמלק יושב בארץ הנגב כו', כלומר ההוא דאגח קרבא בכלא הא הכא זמין ובאן אתר בארץ הנגב, דהא הוא אתר לאעלא ביה. [תרגום הזוהר: כל מה שאמרו בלשון הרע היה, וקשה מכולם מה שאמרו עמלק יושב בארץ הנגב, כלומר במקום הכניסה לארץ ישראל]. (זוהר חלק ג' דף קס"א עמוד א').

המרגלים גרמו בכיה לדורות

215              לשון הרע. כמה עבד ההוא לישנא בישא, גזר על אבהתנא דלא ייעול לארעא, ומיתו אינון דאמרו, ואתגזר בכיה לדרי דרין. [תרגום הזוהר: כמה רעות גרם אותו לשון הרע, גרם לאבותינו שלא יכנסו לארץ, ומתו אותם בעלי הלשון, וגרם בכיה לדורות]. (זוהר חלק ג' דף קס"א עמוד א'.

216              לשון הרע. כביכול כיון דאפיקו (לשון הרע) על ארעא קדישא, כאילו אפיקו עליה, בגין כך קני קודשא בריך הוא על דא, וקאימו ישראל כלהו לאשתצאה מעלמא, אלמלא בעותיה דמשה. תרגום הזוהר: כיון שהוציאו דבה על ארץ ישראל, כביכול כאילו הוציאו על הקדוש ברוך הוא, ובשביל כך קינא הקדוש ברוך הוא על זה, ועמדו כל ישראל לכליה, אלמלא תפלתו של משה]. (זוהר חלק ג' דף קס"א עמוד א').

אות מ'

217              "מבורכת ה' ארצו" (דברים לג, יד): מלמד שארצו של יוסף מבורכת מכל הארצות, שהיה טל מצוי לה בכל שעה, והיתה מרבצת במעינות ופתוחה לחמה וללבנה, ואינה חסרה כל ברכה (ספרי).

218              מדי דברי מקדושת ותפארת עיר הקדש ירושלים, זכור אזכור המשל שאמר הרמב"ן זכרונו לברכה בעת שבא לשערי ירושלים וראה שגם עתה בחורבנה יש בה השפעה רבה ועשירות מופלגת לאומות העולם היושבים בה, ויגדל צערו למאד ונפשו בחלה בו בראותו שנותנת ברכתה לבחינת החיצונים וזר יערב בשמחה, נפל על פניו וצעק בקול מר ואמר: ירושלים, ירושלים! אמשול משלך לאשה המניקה את בנה יחידה החביב עליה כנפשה, ולפעמים חלה הבן החביב הלז, ולא היה יכול לינוק מטוב החלב שבדדי אמו, והיתה אמו יראה פן תיבש חלבה חלילה בימים האלו של חליות בנה, מה עשתה? לקחה תינוק נכרי לביתה והיתה מניקתו, ולפעמים היתה לוקחת כלב ומניקה אותו בזמן הזה רק שלא תיבש החלב ולא יצמקו דדיה. וכך אַת ירושלים עיר הקדש, אַת מוכרחת לתת ברכתך והשפעתך לאומותת העולם כדי שתהיה ההשפעה בעת שיחזרו בניך ויבואו לדביר ביתך ויוכלו לקבל ההשפעה מאתך כדמיון האשה הנ"ל.

219              מוטב ללין במדבריות של ארץ ישראל, ולא ללין בפלטריות של חוצה לארץ (ב"ר לט).

220              מוץ ותבן. ארעא קדישא דהא לא אעל בה רשו אחרא, אית בה מוץ ותבן דלאו מההוא סטר, ולבר מארעא ההוא מוץ ותבן דסטר אחרא הוה כו'. [תרגום הזוהר: מוץ ותבן שבארץ ישראל אינם מהסטרא אחרא, רק אותם שבחוץ לארץ]. (זוהר חלק ג' דף קפ"ט עמוד א').

221              מזון. אף על גב דישראל השתא לבר מארעא קדישא, עם כל דא מחילא וזכותא דארעא אשתכח מזונא וספוקא לכל עלמא. [תרגום הזוהר: אף עתה שישראל בגלות בחוץ לארץ, בכל זאת נזון כל העולם מכוחה וזכותה של ארץ ישראל]. (זוהר חלק ב' דף קנ"ז עמוד ז').

222              מזון. עד לא סאיבו ישראל ארעא לא הוו שלטין שאר עמין אלא אתזני מתמצית. [תרגום הזוהר: עד שלא טמאו ישראל את הארץ היו האומות נזונים רק מן התמצית]. (זוהר חלק א' דף פ"ד עמוד ב').

223              מזון. קודשא בריך הוא יהיב מזונא תמן (בארץ ישראל) בקדמיתא ולבתר לכל עלמא, כל שאר עמין במסכנות, וארעא דישראל לאו הכי אלא ארץ ישראל אתזן בקדמיתא ולבתר כל עלמא. [תרגום הזוהר: הקדוש ברוך הוא זן בתחלה את ארץ ישראל ואחר כך את כל העולם]. (זוהר חלק א' דף ק"ח עמוד ב').

224              "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד". וכי דוד בנאו, הלא שלמה בנאו, ומה תלמוד לומר "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד"? אלא לפי שנתן נפשו עליו לבנותו נקרא על שמו. (מכילתא בשלח).

225              "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד". כיון ששמע דוד בשביל ששפך דמים אינו יכול לבנותו, נתיירא ואמר: הרי נפסלתי מלבנות בית המקדש. אר"י אמר לי' הקדוש ברוך הוא אל תירא, חייך כל הדמים ששפכת כאיל וכצבי הן לפני שנאמר בהן "על הארץ תשפכנו כמים". אמר לי' אם כן למה איני בונה אותו? אמר לי' גלוי וידוע לפני שישראל עתידים לחטוא ואני מפיג בו חמתי וישראל ניצולין, ואםאתה בונה אותו הרי הוא קיים ואינו חרב לעולם, אמר לי' והרי הוא יפה. אמר לי' מוטב שאפיג בו חמתי והן ניצולין, ואף שאין אתה בונה אותו, הואיל וחשבת לבנותחו, על שמך אני קורא, שנאמר "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד". (מדרש תהלים ס"ג)

226              "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד". זהו שאמר הכתוב: "מי הקדימני ואשלם" (איוב מא, ג) מי חישב בלבו לעשות מצוה לפני ולא השלמתי לאחריו? מי חישב בלבו לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה שאיני מעלה עליו כאילו עשאה? שהרי דוד חשב לבנות בית המקדש ונקרא על שמו, שנאמר "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד". (מדרש תהלים ל)

227              "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד". אמר ר' חסדא: לית מילתא פליגא שבית המקדש של מטה מכוון כנגד בית המקדש של מעלה, שנאמר "מכון לשבתך" (שמות טו) אל תקרי מכון אלא מכוון. (מדרש תהלים ל).

228              מטר. ארעא קדישא מן שמיא אתשקייא תדיר, וכד ישראל הוו עסקין באורייתא הוה אתשקייא כדקא יאות. [תרגום הזוהר: כשישראל עסקו בתורה ירד המטר בסיפוק]. (זוהר חלק ג' דף רס"ח עמוד ב').

229              מטר. כל עלמא לא שתיין אלא מתמצית של ארץ ישראל, וכד אתפקד עלמא איהי אתפקד בקדמיתא. [תרגום הזוהר: ארץ ישראל נפקדת במטר בתחלה, וכל העולם שותה מתמציתה]. (זוהר חדש מגילת רות).

230              מטר. מתמצית גופא של ארץ ישראל העולם שותה. (זוהר חלק א' דף רנ"ה עמוד ב').

231              מי שלא ראה ירושלים בתפארתה, לא ראה כרך נחמד מעולם (סוכה נא, ב).

232              מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו... לא היה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה (סוכה נב).

233              מילה. אינון כו' דגזר יהושע ואתגליא בהו גלויא דרשימא קדישא דשמיה דקודשא בריך הוא, אלין אתחזיאו למירת ארעא כו'. (זוהר חלק ב' דף נ"ט עמוד ב').

234              מילה. כד עאלו ישראל לארעא עאלו גזירין ואתפרעו כו'. [תרגום הזוהר: כשנכנסו ישראל לארץ נכנסו מהולים ופרועים]. (זוהר חלק ב' דף מ' עמוד ב').

235              מילה. כל מאן דאתגזר ירית ארעא [תרגום הזוהר: כל הנימול נוחל את הארץ]. (זוהר חלק ב' דף כ"ג עמוד א').

236              מילה. עד דאתפרעו ואתגליא האי ברית לא עאלו לארעא ולא אתכנעו שנאיהון. [תרגום הזוהר: עד שלא קיימו ישראל פריעה, לא נכנסו לארץ ולא נכנעו שונאיהם]. (זוהר חלק א' דף צ"ג עמוד ב').

237              מים. לית לך (מים) בעלמא דלית תמן תמציתא מההוא סילונא דגיהנם, בר ארעא דישראל [תרגום הזוהר: אין לך מים בעולם שאין בו מתמצית מי הגיהנם, חוץ בארץ ישראל]. (זוהר חלק א' פרשת בראשית דף י"ג עמוד א').

238              מיתה. אלין דמתין בארעא קדישא אינון מתין דיליה [תרגום הזוהר: המתים בארץ ישראל הם המתים של הקדוש ברוך הוא]. (זוהר חלק ב' דף קנ"א עמוד ב').

239              מיתה. זכאה חולקיה מאן דנשמתיה נפקא ברשו קדישא בההוא פתיחו דארעא קדישא. [תרגום הזוהר: אשרי חלקו מי שמת בארץ ישראל]. (זוהר חלק ב' דף קמ"א עמוד א').

240              מיתה. כל אינון מתין דעלמא כלהו מתין על ידא דמלאכא מחבלא, בר אינון דמתין בארעא קדישא לא מתין על ידוי, אלא על ידי דמלאכא דרחמי דשליט בארעא. [תרגום הזוהר: המתים בארץ ישראל, מתים על ידי מלאך רחמים השולט בארץ]. (זוהר חלק ב' דף קנ"א עמוד א').

241              מיתה. כל אינון נשמתין דישראל דנפקין תמן (בארץ ישראל) סלקין וההוא חופאה קלישא מקבלא לון ועאלין לקדושא עלאה. [תרגום הזוהר: המתים בארץ ישראל עולים לקדושה עליונה]. (זוהר חלק ב' דף קמ"א עמוד א').

242              מיתה. כל מאן דזכי למיפק נשמתיה בארעא קדישא, אתכפרו חובוי וזכי לאתקשרא תחות גדפוי דשכינתא. [תרגום הזוהר: המת בארץ ישראל מתכפרים עונותיו]. (זוהר חלק ג' דף ע"ב עמוד ב').

243              מיתה. שאר בני עלמא דנפקת נשמתייהו בארעא קדישא, נפשא וגופא אשתזיב מכלא כו'. [תרגום הזוהר: המת בארץ ישראל ניצול מן הטומאה ומן הסטרא אחרא]. (זוהר חלק א' דף קמ"א עמוד ב').

244              מלא כל הארץ כבודו. בזמנא דמקדשא קאים מלא כל הארץ כבודו דא ארעא קדישא כו'. (זוהר חלק א' דף קנ"ט עמוד ב').

245              "מלכי צדק מלך שלם". המקום הזה מצדיק את יושביו "מלכי צדק", "אדני צדק", ירושלים נקרא צדק, שנאמר "צדק ילין בה" (בראשית רבה פ' מג).

246              מנהג גדול היה בירושלים: המוסר סעודה לחברו וקלקלה, נותן לו דמי בושתו ודמי בושת אורחיו. עוד מנהג גדול היה בירושלים: מפה פרוסה על גבי הפתח, כל זמן שמפה פרוסה, אורחין נכנסין, נסתלקה המפה אין אורחין נכנסין (בבא בתרא צג, ב).

247              מנהיג. ארעא דישראל לא אנהיג לה רקיעא ולא חילא אחרא, אלא קודשא בריך הוא בלחודוי כו'. [תרגום הזוהר: ארץ ישראל לא מנהיג לה שום רקיע ולא שום כח, רק הקדוש ברוך הוא בלבדו]. (זוהר חלק ב' דף ר"ט עמוד א').

248              מנהיגים. כלם אנשים, כלהו זכאין הוו, ורישי דישראל הוו, אבל אינון דברו לגרמייהו עיטא בישא כו', אמרו אי ייעלון ישראל לארעא נתעבר אנן מלמהוי רישין, וימני משה רישין אחרנין, דהא אנן זכינן במדברא למהוי רישין, אבל בארעא לא נזכי, ועל דנטלי עיטא בישא לגרמייהו, מיתו אינון וכל אינון דנטלן מלייהו. [תרגום הזוהר: המרגלים כולם צדיקים היו ומנהיגי ישראל היו, אך אמרו אך נעלה לארץ ישראל יעברו אותנו מלהיות עוד ראשים וימנו אחרים תחתינו, כי אנחנו לא זכינו להיות ראשים כי אם במדבר ולא בארץ, ולא נתיעצו כולם בעצה רעה למנוע את הכניסה לארץ, ועל ידי זה מתו הם וכל ישראל שקבלו דבריהם]. (זוהר חלק ג' דף קנ"ח עמוד א').

249              מעשה באדם שהיה קורא למעלה מרבי אליעזר, "הודע את ירושלים את תועבותיה" (יחזקאל טו, ב). אמר לו: עד שאתה בודק בתועבות ירושלים, צא ובדוק בתועבות אמך, בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול (מגילה כה, ב; מסכת סופרים פ' ט).

250              מעשה ברבי יהודה בן בתירא ורבי מתיא בן חרש, ורבי חנינא בן אחי רבי יהושע, ורבי יהושע, שהיו יוצאים חוצה לארץ, והגיעו לפלטוס, וזכרו את ארץ ישראל. זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהן, וקרעו בגדיהן, וקראו את המקרא "וירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות"... אמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה. (ילקוט שמעוני פרשת ראה).

251              ומעשה ברבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שהיו הולכין לנציבין אצל רבי יהודה בן בתירא ללמוד ממנו תורה והגיעו לצידון וזכרו את ארץ ישראל וזקפו עיניהם וזלגו דמעותיהן וקרעו בגדיהן וקראו את המקרא וירשת וישבת בה ושמרת לעשות את החקים האלה, אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה חזרו ובאו להם למקומן (ילקוט שמעוני ראה).

252              מעשה באדם שהיה לו שורה של תאנים ובא ומצא גדר של דבש מקיפן (ירושלמי פאה פרק ז).

253              מעשה באחד ששכח לנעול בלתי ביתו, שעלה לפעמי רגלים, וכשבא, מצא נחש קשור בטבעות דלתותיו. (ירושלמי פאה שיר השירים רבה).

254              ומעשה בשני אחים עשירים שהיו באשקלון, והיו להם שכנים רעים מאומות העולם, והיו אומרים אימתי יעלו היהודים הללו להתפלל בירושלים ואנחנו נכנסים ומקפחים את בתיהם ונוטלים כל מה שיש להם. הגיע זמן ועלו. זמן להם הקדוש ברוך הוא מלאכים כדמותם והיו נכנסים ויוצאים בתוך בתיהם, כשבאו האחים מירושלים, שלחו לשכניהם דורונות מכל מה שהביאו עמהם מירושלים, אמרו להם השכנים: היכן הייתם? אמרו להם: בירושלים. אימתי עליתם? ביום פלוני. ואימתי באתם? ביום פלוני, ומי הנחתם בתוך ביתכם? לא הנחנו שום אדם. אמרו: ברוך אלקי היהודים שלא עזבם ולא יעזבם לעולם (ירושלמי פאה שיר השירים רבה).

255              מעשה באחד שזרע סאה של אפונים (יט) ועשת שלש מאות סאין, אמרו לו התחיל הקדוש ברוך הוא לברכך (ירושלמי פאה פרק ז).

256              מעשה בר' יוחנן בן אלעזר שהיה יושב תחת תאנה אחת, והיתה התאנה מלאה תאנים יפות, וירד טל והיו התאנים שואבות דבש, והיה הרוח מגבלו בעפר, באה עז אחת והיתה מנטפת חלב בדבש, וקרא לתלמידים ואמר להם: בואו וראו דוגמא מעין העולם הבא (תנחומא הקדום תצוה).

257              מעשה בכהן אחד שהיה רואה את הנגעים, נשמטה ידו ובקש לצאת לחוצה לארץ קרא לאשתו אמר לה בשביל שבני אדם רגילים לבא אצלי לראות את הנגעים, בואי ואני מלמדך שתהא רואה את הנגעים, אם ראית שערו של אדם שיבש המעין שלו תהא יודעת שלקה, לפי שכל שער ושער ברא לו הקדוש ברוך הוא מעין בפני עצמו שיהא שותה, יבש המעין יבש השער. אמרה לו אשתו ומה אם כל שער ושער ברא לו הקדוש ברוך הוא מעין בפני עצמו שיהא שותה ממנו אתה שאתה בן אדם כמה שערות יש בך ובניך מתפרנסין על ידך לא כל שכן שהקדוש ברוך הוא יזמין לך את פרנסך, לפיכך לא הניחה אותו לצאת חוצה לארץ (תנחומא הק' תזריע ח).

258              מפני מה אין פירות גינוסר בירושלים? כדי שלא יהו עולי רגלים אומרים אלמלא לא עלינו אלא לאכול פירות גינוסר בירושלים דיינו, נמצא עשייה שלא לשמה (פסחים ח, ב).

259              מפני מה לא נכנס משה לארץ ישראל? אר"י כדי שיהיה סימן למתי חוצה לארץ שיקומו בתחית המתים (מדרש, פרשת דרכים פרק שמיני).

260              מפני מה זכה עמרי למלכות? מפני שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל (סנהדרין קב, ב).

261              מפני מה זכה סנחריב לקרותו אסנפר ויקירא? (עזרא ד, א) מפני שלא סיפר בגנותה של ארץ ישראל, שנאמר (ישעיה לו, יח): "עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם" (סנהדרין צה, א).

262              מצות. אני ישנה ולבי ער, אמרה כנסת ישראל אני ישנה מפקודי אורייתא בזמנא דאזילנא במדברא, ולבי ער לאעלא לארעא למעבד להו, דהא כל פקודי אורייתא בארעא משתכחין כו'. [תרגום הזוהר: כשהיו ישראל במדבר היו תאבים ליכנס לארץ ישראל בכדי לקיים המצות כי בארץ ישראל אפשר לקיים כל מצות התורה]. (זוהר חלק ג' דף רפ"ו עמוד א').

263              מצות. לא הוו פקודא אורייתא כו' למעבד, עד סוף דעאלו ישראל לארעא לסוף ארבעין שנין כו'. [תרגום הזוהר: מצות התורה לא נתקיימו, כי אם כשנכנסו ישראל לארץ]. (זוהר חלק ב' דף י"א עמוד ב').

264              "מקץ עשר שנים לשבת אברהם בארץ כנען" (בראשית טז, ג): ללמדך שאין ישיבת חוצה לארץ עולה מן המנין. (יבמות סד, א).

265              מרגלים לא נתכוונו אלא לבושתה של ארץ ישראל, כתיב הכא "ויחפרו לנו", וכתיב התם (ישעיה כד, כג) "וחפרה הלבנה ובושה החמה" (סוטה לד, ב).

266              מרגלים בכיה. ויתנו את קולם, קביעו בכיה לדורות לעלמין בההוא ליליא. [תרגום הזוהר: קבעו בו בכיה לדורות לעולמים]. (זוהר חלק ג' דף קס"א עמוד א').

267              מרגלים בכיה. שליחי כו' אלין דשדר משה גרימו בכיה לדרין בתראין, וגרימו לאסתלקא מישראל כמה אלף ורבבן, וגרימו לסלקא שכינתא מארעא מבינייהו דישראל. [תרגום הזוהר: המרגלים גרמו בכיה לדורות, וגרמו שיסתלקו כמה אלפים ורבבות מישראל, וגרמו לשכינה שתסתלק מן הארץ]. (זוהר חלק ג' דף קנ"ז עמוד א').

268              משה. שלח לך אנשים כו', משה כו' ידע דלא ייעול לארעא כו' והוה בעי למנדע מנה עד לא יסתלק, ושלח לאלין מאללי, כיון דלא אתיבו מלה כדקא יאות, לא שלח זמנא אחרא. [תרגום הזוהר: משה ידע שלא יכנס לארץ, ולכך שלח מרגלים בשביל שיספרו לו ממנה, וכיון שלא הביאו תשובה הגונה לא שלח פעם שני]. (זוהר חלק ג' דף קנ"ז עמוד א').

269              מתריעין על פרקמטיא ואפילו בשבת. אמר רבי יוחנן, כגון כלי פשתן בבבל, ויין ושמן בארץ ישראל (בבא בתרא צא, א).

270              משמת יוסי בן יועזר איש צרידה, ויוסי בן יהודה איש ירושלים, בטלו האשכולות. מאי אשכולות? אמר ר' יהודה אמר שמואל: איש שהכל בו (סוטה מז, ב; תמורה טז).

271              משפחת אנטכילא היתה בירושלים, והיתה מתייחסת של ארנן היבוסי, פעם אחת פסקו להן חכמים שש מאות כיכרי זהב, שלא להוציאן חוץ לירושלים, דהוון דרשין: "בשעריך בשעריך" לרבות ירושלים (ירושלמי פיאה פרק שמיני הלכה ח) .

אות נ'

272              נבואה. אוירא דארץ ישראל מחכים ומרמיז נבואה. (זוהר חדש פרשת ויצא דף ל"ו עמוד א').

273              נבואה. בזמנא דהוו ישראל שראן על ארעא, כל אינון נביאים דהוו בההוא זמנא לא נטלו נבואה אלא באתרה כו'. [תרגום הזוהר: כשהיו ישראל שרוים על אדמתם, כל הנביאים שהיו בעת ההיא לא שרתה עליהם הנבואה אלא במקומה]. (זוהר חלק א' דף פ"ד עמוד ב').

274              נגעים. ונתתי נגע בבית ארץ אחוזתכם כו', אי עובדא דא לאשכחא מטמונין בלחודוי, יהדרון אבנין לבתר כמה דאינון לאתרייהו כו', אבל קרא כתיב וחלצו את האבנים כו' ועפר אחר יקח כו', בגין דיתעבר רוח מסאבא ויתפני כו', וישתכחו ישראל בקדושה ובדיורא קדישא למשרי בינייהו שכינתא כו'. [תרגום הזוהר: מצות נגעי בתים שבארץ ישראל לא היה רק לגלות את המטמונים בלבד, אלא גם בכדי להעביר את רוח הטומאה מן הארץ]. (זוהר חדש דף נ' עמוד א').

275              נחלת ה'. הכי קרא לה לארץ ישראל דאיהי ארץ החיים דוד מלכא נחלת ה' כו'. (זוהר חלק א' דף קט"ו עמוד א') .

אות ס'

276              סטרא אחרא. אברין ופדרין דמתאכלו בליליא לאתזנא זינין אחרנין, לאו דעיילין בארעא ולאו לאמשכא לון בארעא, אלא בגין דלא תשלוט סטרא אחרא גו ארעא ולא יתמשכא לאעלא תמן, ובגין כך תננא מנייהו הוה סליק עקימא ומתגלגלא לבר. [תרגום הזוהר: האברים ופדרים שהיו מתאכלים בלילה, היה העשן שלהם מתעקם ויוצא לחוץ אל מחנות הסטרא אחרא לזונם, שלא יכנסו לארץ]. (זוהר חלק ב' דף קמ"א עמוד א').

277              סטרא אחרא. בארעא קדישא כו' לא שלטא תמן סטרא אחרא כלל כו'. [תרגום הזוהר: אין הסטרא אחרא שולטת בארץ ישראל]. (זוהר חלק ב' דף קנ"א עמוד ב'.).

278              סטרא אחרא כו' אסיר לאתערא לון לשריא על ארעא קדישא כו'. [תרגום הזוהר: אסור לגרום שתשכון הסטרא אחרא בארץ הקודש]. (זוהר חלק ב' דף ק"ל עמוד א').

279              סטרא אחרא כו', בארעא דא (בארץ ישראל) תיאובתיה לאשראה בגויה כו'. [תרגום הזוהר: הסטרא אחרא תאבה לשכון בארץ ישראל]. (זוהר חלק ב' דף דף קצ"ג עמוד ב').

280              סטרא אחרא. האי שפחא (הסטרא אחרא) זמינא לשלטאה בארעא קדישא דלתתא, כמה דהות מטרוניתא שלטא בקדמיתא כו', וזמין קודשא בריך הוא לאתבא למטרוניתא לאתרהא כו'. [תרגום הזוהר: בימי הגלות שולטת הסטרא אחרא בארץ ישראל, ועתיד הקדוש ברוך הוא להשיב השלטון להשכינה כמתחלה]. (זוהר חלק ג' דף ס"ט עמוד א').

281              סטרא אחרא. זמין קודשא בריך הוא כו' לדכאה ארעא קדישא מסטרא אחרא כו'. [תרגום הזוהר: עתיד הקדוש ברוך הוא לטהר את ארץ ישראל מן הסטרא אחרא]. (זוהר חלק ג' דף ע"ב עמוד ב').

אות ע'

282              עבודת ה'. אשרי לון בארעא קדישא בגין דישתכחון בפולחניה כו'. [תרגום הזוהר: נתן להם את ארץ ישראל בשביל שיהיו מצוים בעבדות ה']. (זוהר חלק ג' דף ס"ו עמוד א').

283              עבירות. כל מאן דאעבר מאינון זינין בישין או רשותא אחרא בארעא, ארעא אסתאבת ווי ליה להאי גבר ווי לנפשיה, דהאי ארעא קדישא לא מקבלא ליה לבתר. [תרגום הזוהר: המטמא את הארץ בחטאיו אוי לו ואוי לנפשו]. (זוהר חלק ג' דף ע"ב עמוד ב').

284              עד שלא נבחרה ארץ ישראל, כל הארצות היו כשירות לדיבור, משנבחרה ארץ ישראל, נפסלו כל הארצות (מדרש תנחומא בא).

285              עד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל הארצות לומר שירה, משנכנסו לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה (מדרש תנחומא בא).

286              עולא ירד מארץ ישראל לבבל, בשעת פטירתו התחיל בוכה, אמרו לו: מפני אתה בוכה? הרי אנו מעלים אותך לארץ ישראל, אמר להם: ומה מועיל אני? מאביד אני מרגלית שלי בארץ טמאה, אינו דומה הפולטה בחיק אמו לפולטה בחיק נכריה. כשמת, באו ואמרו לר' אלעזר, אמר: אתה עולא על אדמה טמאה תמות? אמרו לו: ארונו בא, אמר להם: אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו לאחר מיתה (ירושלמי כלאים פרק תשיעי הלכה ד).

287              עולם הבא. כל מאן דזכי בהאי ארעא קדישא, אית ליה חולקא לעלמא דאתי. [תרגום הזוהר: כל שזכה בארץ ישראל, יש לו חלק לעולם הבא]. (זוהר חלק א' דף קע"ז עמוד ב').

288              עולם הבא. מרגלים על דלא אשתכחו בני מהימנותא ושלוחי מהימנותא, אתחייבו בנפשייהו בעלמא דין ובעלמא דאתי. [תרגום הזוהר: בשביל שלא היו המרגלים נאמנים בשליחותם, נתחייבו בנפשם בעולם הזה ובעולם הבא]. (זוהר חלק ג' דף קנ"ח עמוד א').

289              "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים" (תהלים קכב, ג). אמר ר' יהושע בן לוי: מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלים שהיו עוסקים בהם בתורה (מדרש שוחר טוב).

290              עושר. עותרין נטלו כו' עד עאלו לארעא קדישא [תרגום הזוהר: כשנכנסו לארץ נכנסו בעושר]. (זוהר חלק ג' דף נ' עמוד ב').

291              עיר אחת היתה לו לינאי המלך בהר המלך, שהיו מוציאים ממנה ששים רבוא ספלי טרית לקוצצי תאנים מערב שבת לערב שבת. כי אתא רבין אמר: אילן אחד היה לינאי המלך בהר המלך שהיו מורידין ממנו ארבעים סאה גוזלות משלש בריכות בחדש (ברכות מד, א).

292              עיר אחת היתה בארץ ישראל ולא רצו עבדיה למול, וגלגלו עמהם עד שנים עשר חדש, וחזרו ומכרום לנכרים (יבמות מח, ב).

293              עליון. ארץ עלאה קדישא אית לקודשא בריך הוא וארץ ישראל אקרי והיא תחות דרגא דיעקב דקאם עלה ואחסין לה קודשא בריך הוא לישראל, בגין רחימותא דילהון לדירא עמהון ולדברא להון ולאגנא להון מכולה, ואקרי עץ חיים. [תרגום הזוהר: ארץ אחרת עליונה קדושה יש להקדוש ברוך הוא, וארץ ישראל נקראת והיא תחת דרגת יעקב שעומד עליה, ואוריש אותה הקדוש ברוך הוא לישראל, בגלל האהבה שלהם לדור עמהם ולהנהיג אותם ולהגן עליהם מהכל, ונקראת ארץ החיים]. (זוהר חלק ג' דף פ"ד עמוד א').

294              "עמד וימדד ארץ" (חבקוק ג, ו). מדד הקדוש ברוך הוא את כל העירות ולא מצא עיר שיבנה בה בית המקדש אלא ירושלים (בראשית רבה פרק ו).

295              עמלק. כד אתו אינון מאללין דשדר משה, אמרי עמלק יושב וגו' בגין לתברא לבייהו, דהא בעמלא אתבר חיליהון בקדמיתא. [תרגום הזוהר: הזכירו המרגלים את עמלק, בכדי לשבור את לבם של ישראל, שהרי כבר נכוו בו פעם אחת]. (זוהר חלק ג' דף ק"ג עמוד א').

296              עפר. איהו (ארץ ישראל) דקיק וצח בצחותא דעפרא יתיר מכל שאר עפר אחרא. [תרגום הזוהר: עפר ארץ ישראל הוא דק וצח יותר מעפר שאר הארצות]. (זוהר חלק ב' דף רכ"ב עמוד ב').

297              עץ. אמר לון משה (למרגלים) היש בה עץ כו', אם יש בה עץ הא ידענא דאנא איעול לתמן, מאי עץ דא אילנא דחיי, ותמן לא הוה אלא בגן עדן דארעא. (זוהר חלק ג' דף קנ"ז עמוד א').

298              עץ. היש בה עץ אם אין כו', וכי לא הוה ידע משה דאית בה כמה אילנין משניין דא מן דא, והא הוא שבח לה לישראל בכמה זמנין כו', ארץ זבת חלב ודבש כו', (אלא) אמר לון אי תחמון דאיבא דארעא כשאר ארעי בעלמא יש בה עץ אילנא דחיי ולא מאתר עלאה יתיר, ואי תחמון דאיבא דארעא יתיר ומשנייא מכל אתר בעלמא, תנדעון דהא מעתיקא קדישא קא נגיד ואתמשך. (זוהר חלק ג' דף קנ"ח עמוד ב').

299              עשו. אמר לון (קודשא בריך הוא לבני עשו) בעאן אתון לקבלא אורייתא, בההוא שעתא אתרגזית ארעא קדישא כו'. [תרגום הזוהר: באותה שעה ששאל הקדוש ברוך הוא לבני עשו אם רוצים הם לקבל התורה, רגזה הארץ]. (זוהר חלק ג' דף צ"א עמוד ב').

300              עשירות. ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם אלא בעתירו בספוקא דכלא, תאכל בה ולא באתר אחרא, בה בקדישו דארעא, בה שריא מהימנותא עלאה, בה שריא ברכתא דלעילא ולא באתר אחרא. [תרגום הזוהר: בארץ ישראל שורה עשירות וברכה]. (זוהר חלק א' דף דף ק"ח עמוד ב').

301              עשרה דברים נאמרו בירושלים: אין הבית חלוט בה, ואינה מביאה עגלה ערופה, ואינה נעשית עיר הנדחת, ואינה מטמאה בנגעים, ואין מוציאין בה זיזין וגזוזטראות, ואין עושין בה אשפתות, ואין בה כבשונות, ואין עושין בה גנות ופרדסות חוץ מגנות ורדים שהיו מימות נביאים הראשונים, ואין מגדלים בה תרנגולים, ואין מלינים בה את המת (בבא קמא פב, ב)

302              עשרה קבים חכמה ירדו לעולם, תשעה נטלה ארץ ישראל ואחד כל העולם כולו (קידושין מט, ב).

303              עלה עזרא וכל הקהל עמו, ורצה יחזקאל לעבר את השנה בחוצה לארץ, אמר לו הקדוש ברוך הוא: אין לך רשות לעבר את השנה בחוצה לארץ (פרקי דרבי אלעזר הג' פרק שמיני).

304              "עמד וימודד ארץ" חבקוק ג, ו'): מדד הקדוש ברוך הוא כל הארצות, ולא מצא ארץ שראויה ליתן לישראל אלא ארץ ישראל (בראשית רבה פרק ו).

305              עצי ירושלים של קינמון היו, ובשעת שהיו מסיקין מהן, ריחן נודף בכל ארץ ישראל, ומשחרבה ירושלים נגנזו, ולא נשתייר אלא כשעורה, ומשתכח בגזאי דצימצמאי מלכתא (שבת סג, א).

306              עשרים וארבע פלטיות היו בירושלים, וכל פלטיא ופלטיא עשרים וארבע מבואות, וכל מבוי ומבוי עשרים וארבע שוקים, וכל שוק ושוק עשרים וארבע שקקים, וכל שקק ושקק עשרים וארבע חצרות, וכל חצר וחצר עשרים וארבע בתים, והיתה מוציאה עם, כפלים כיוצא מצרים (איכה רבתי פ"א).

307              עשרה חלקים של יופי בעולם, תשעה בירושלים וא' בכל העולם (מדרש מגלת אסתר).

308              עשרה חלקים של גבורה בעולם, תשעה ביהודה ואחד בכל העולם. עשרה חלקים של יופי בעולם, תשעה בירושלים ואחד בכל העולם, עשרה חלקים של חכמה בעולם, תשעה בארץ ישראל ואחד בכל העולם (מדרש מגלת אסתר)

309              עתידה ארץ ישראל שתתחלק לי"ג שבטים, שבתחלה לא נתחלקה אלא לי"ב שבטים (בבא בתרא קכב, א).

אות פ'

310              פירות של ארץ ישראל קלים לאכול מפירות של כל הארצות (ספרי).

311              פעם אחת מצאו עצמות בלשכת דיר העצים, ובקשו לגזור טומאה על ירושלים, עמד ר' יהושע על רגליו ואמר: לא בושה וכלימה היא לנו שנגזור טומאה על ארץ אבותינו? איה מתי המבול? איה הרוגי נבוכדנאצר? (זבחים קיג, א).

312              פעם אחת עלו כל ישראל לרגל לירושלים, ולא היה להם מים לשתות, הלך נקדימון בן גוריון אצל אדון אחד, אמר לו הלויני שתים עשרה מעיינות מים, ואם איני נותן לך, הריני נותן לך שתים עשרה ככר כסף, וקבע לו זמן... (עיין תענית יט, ב).

313              פעלת ה' - גדול מקדש שנתן בין ב' אותיות, שנאמר (שמות טז) "פעלת ה' מקדש ה'". (ברכות דף ל"ג עמוד א')

314              פרוכת. בגין דעמא קדישא לא הוו תמן (בארץ ישראל), חפיא על פתיחו (שער השמים שכנגד ארץ ישראל) חופאה קדישא דפרוכתא קלישא לנטרא ההוא אתר דלא יסתום ליה ההיא קליפה. (זוהר חלק ב' דף קמ"א עמוד א').

315              פריעה. ישראל כו' עד דאתפרעו ואתגלייא האי ברית, לא עאלו לארעא, ולא אתכנעו שנאיהון כו'. [תרגום הזוהר: לא נכנעו שונאיהם של ישראל עד שקיימו פריעה]. (זוהר חלק א' דף צ"ג עמוד ב').

316              פרשה. מפרשתא דא אוליפנא רזא דחכמתא ואשתמעו מניה רזין עלאין ויקירין. [תרגום הזוהר: מפרשת המרגלים אנו למדין חכמה וסודות עליונים נעלים ויקרים]. (זוהר חלק ג' דף קנ"ט עמוד ב').

 אות צ'

317              "צדונים יקראו לחרמון שריון" (דברים ג, י): תנא שניר ושריון מהרי ארץ ישראל, מלמד שכל אחד ואחד מאומות העולם הלך ובנה לו כרך גדול לעצמו, והעלה לו על שם הרי ישראל, ללמדך, שאפילו הרי ארץ ישראל חביבין על עובדי כוכבים ומזלות (חולין ס, ב).

318              צדיק. לא ירית ארעא אלא צדיק כו'. [תרגום הזוהר: אינו נוחל את הארץ אלא מי שזכה למדת צדיק]. (זוהר חלק ב' דף כ"ג עמוד א').

אות ק'

319              קבורה. כל אינון כו' דזכו לאתקברא בארעא דישראל, אינון יתערון בקדמיתא. [תרגום הזוהר: אלו הקבורים בארץ ישראל יקומו לראשונה בתחיית המתים]. (זוהר חלק א' דף קפ"א עמוד ב').

320              קבורה. כל מאן דלא זכי בחייוי ומייתין ליה לאתקברא תמן, עליה כתוב ונחלתי שמתם לתועבה. [תרגום הזוהר: מת שמביאים אותו מחוץ לארץ לקברו בארץ ישראל, עליו כתיב ונחלתי וגו']. (זוהר חלק ג' דף ע"ב עמוד ב').

321              קבורה. מאן דנשמתיה נפקא לבר מארעא דישראל כו', אי סלקין ליה לאתקברא גו ארעא קדישא עליה כתיב ותבואו ותטמאו את ארצי כו'. [תרגום הזוהר: מת שמביאים אותו מחוץ לארץ לקברו בארץ ישראל עליו כתיב ותבואו וגו']. (זוהר חלק ב' דף קמ"א עמוד ב').

322              קבורה. מאן דנשמתיה נפקת בארעא קדישא, אי אתקבר בההוא יומא, לא שלטא עליה רוחא מסאבא כלל. [תרגום הזוהר: מי שמת בארץ ונקבר באותו יום, אין רוח הטומאה שולט עליו כלל]. (זוהר חלק ב' דף דף קמ"א עמוד א').

323              קדושה דארעא אתי מאתר עלאה כו' [תרגום הזוהר: קדושת הארץ באה ממקום גבוה]. (זוהר חלק א' דף ע"ט עמוד ב').

324              קדושה. לא הוה כו' ארעא יהיב תוקפא ומזונא כו', עד לא אתקדשת וקיימא בקיומא כו'. [תרגום הזוהר: שעד עתה לא היה הכח שעל הארץ נותן חוזק ומזון על הארץ, מפני שעד עתה לא התקדשה (נ"א נתקנה) ולא עומדת בקיום]. (זוהר חלק א' דף פ' עמוד א').

325              קדושה. לית אתר קדושא בכל ישובא כגוונא דארץ ישראל. [תרגום הזוהר: אין מקום קדוש בכל העולם כמו ארץ ישראל]. (זוהר חלק ב' דף קנ"א עמוד ב').

326              קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה: (בראשית פרק י"ג פסוק י"ז), הוא שאמרו חז"ל: הלך בשדה בין ארכה ובין רחבה, קנה עד מקום שהלך. (שמות רבה פרק ל"ב)

327              קליפה. אי תימא הואיל ולא יכיל ההוא קליפה תקיפא לשלטאה בההוא דוכתא קדישא אמאי קיימא חריב (עיין שם התשובה באריכות). [תרגום הזוהר: אין הקליפה שולטת בארץ]. (זוהר חלק ב' דף קמ"א עמוד א').

328              קליפה. בארעא קדישא כו' קליפה תקיפא אתברא מההוא אתר ולא שלטא ביה כלל. [תרגום הזוהר: הקליפה שבורה היא בארץ ישראל ואינה שולטת שם כלל]. (זוהר חלק ב' דף ק"מ עמוד ב').

329              קץ. ואתה בן אדם כה אמר ה' אלוקים לאדמת ישראל קץ, היא קץ דימינא . [תרגום הזוהר: אבא הקץ על ארבע כנפות הארץ, זה הפסוק סוד עליון הוא]. (זוהר חלק א' דף דף ר"י עמוד ב').

330              קרבנות. בזמנא דישראל שריין על ארעא קדישא, כלא הוה מתתקן כדקא יאות וכרסיא שלים עלייהו ועבדי פולחנא ובקע אוירין דעלמא וסליק ההוא פולחנא לעילא לאתריה. [תרגום הזוהר: כשהיו ישראל שרוים על אדמתם ועשו עבודת הקרבנות היה הכל על תקונו]. (זוהר חלק א' דף פ"ד עמוד ב').

331              "קריה נאמנה" (ישעיה א, כא). קרתא חדתא, קרתא מרבבתא. ר' פנחס בשם ר' אושעיא אומר: ארבע מאות ושמונים בתי כנסיות היו בירושלים, וכל אחד ואחד יש בה בית ספר ובית תלמוד, בית ספר למקרא, ובית תלמוד למשנה (פסיקתא דרב כהנא פ' טו).

אות ר'

332              ראה נתתי לפניהם את הארץ, באו ורשו את הארץ אשר נשבע ה' לאבתיכם לאברהם ליצחק וליעקב (דברים פרק א' פסוק י"ח), אומר בתחלה ראה לשון יחיד וגמר אומר לפניכם לשון רבים, לפי שבגדר הראי' שוים הם כאיש אחד, אבל בערך מה שהם, אין גדר כולם שוה, כמו כן מה שאמר אחר כך "באו ורשו". (אור החיים)

333              ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלקי לעשות כן בקרב הארץ (דברים פרק ג' פסוק ה'), טעם למדתי אתכם אחר שאמר "אשר אנכי מלמד אתכם" להוסיף "כאשר צוני ה'", כי המצות הם מצותיו שתעשו בארץ שיתן לכם לירושה. ועוד כיי ש לכם תפארת במצותיו על כל הגוים, והטעם, כי עיקר המצות יבינם המשכיל וידע למה נתנו. (אבן עזרא, עיין אביעזר שם)

334              רבי בר קיריא ורבי לעזר הוון מטיילין באיסטרין, ראו ארונות שהיו באין מחוצה לארץ לארץ, אמר רבי בר קיריא לר' לעזר: מה הועילו אילו? אני קורא עליהם "ונחלתי שמתם לתועבה בחייכים, ותבואו ותטמאו את ארצי במיתתכם" (ירמיה ב, ז). אמר לו: כיון שהן מגיעין לארץ ישראל הן נוטלין גוש עפר ומניחין על ארונן, כדכתיב (דברים לב, מג) וכפר אדמתו עמו (ירושלמי כלאים פרק תשיעי הלכה ד).

335              ר' זירא כי הוה סליק לארץ ישראל לא אשכח מברא למעבר, נקש במצרא וקעבר, אמר ליה ההוא צדוקי: עמא פזיזא דקדמיתי פומייכו לאודנייכו, אכתי בפזיזותייכו קמייתו, אמר ליה: דוכתא דמשה ואהרן לא זכו לה, אנא מי יימר דזכינא לה? (כתובות קיג, א).

336              רב חונא בשם רב אבין: שני תמידין שהיו מקריבין בכל יום, היו מרכיבין אותן על גבי גמל ורגליהן נוגעות בארץ (ירושלמי פאה פרק ז).

337              רב חונא בשם רב אידי: מעשה באחד שקשר עז לתאינה, ובא ומצא דבש וחלב מעורבין (ירושלמי פאה פרק ז).

338              ר' חלבו ור' עוירא ור' יוסי בר חנינא איקלעו לההוא אתרא. אייתו קמייהו אפרסקא [שם פרי] דהוה כאילפס כפר הינו, ואילפס כפר הינו כמה הוי? ה' סאין, אכלו שליש, והפקירו שליש, ונתנו לפני בהמתן שליש, לשנה איקלע ר"א להתם, ואייתו לקמיה, נקטו בידיהו ואמר "ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה" (כתובות קיא, ב).

339              ר' נתן אומר: אין לך יופי כיופי של ירושלים (אבות דרבי נתן פרק שמונה ועשרים).

340              ר' יהושע בן לוי איקלע לגבלא, חזנהו להנהו קטופי דהוו קיימי כי עיגלי, אמר: עגלים בין הגפנים? אמר ליה: קטופי נינהו, אמר: ארץ ארץ, הכניסי פירותיך! למי את מוציאה פירותיך לערביים הללו שעמדו עלינו בחטאתינו? לשנה איקלע ר' חייא להתם, חזוהו דהוו קיימי כעיזי, אמר: עזים בין הגפנים? אמר ליה: זיל, לא תעביד לן כחברך (כתובות קיב, א).

341              ר' זעירא עבר ירדנא במנויי (במלבושיו) (ירושלמי שביעית פרק ד).

342              ר' אבא מנשק כיפי דעכו. ר' חנינא מתקין מתקליה. ר' אמי ור' אסי קיימי משמשא לטולא ומטולא לשמשא. ר' חיי בר גמדא מיגנדר בעפרה (ירושלמי שביעית פרק ד).

343              ר' ישמעאל אומר: ישראל שבחוצה לארץ עובדי כוכבים ומזלות בטהרה הן. (עבודה זרה ח, א).

344              ר' זירא כשעלה לארץ ישראל, ישב מאה תעניתים שישכח ממנו תלמודו של בבל, כדי שלא יטרידוהו (בבא מציעא פה, א).

345              רוח סערה כו' שליט בגו נקודה דישובא, בר ארעא דישראל כד שראן ישראל בגוה איהו לא שלטה עלייהו, ולבתר דחבו ישראל שלטא על ארעא קדישא כו'. [תרגום הזוהר: וזו היא נקודה אמצעית שעומדת בחורבה, ומפני שיודע לפתות, שולט בתוך נקודת הישוב וכל דברי הישוב, זולת ארץ ישראל כאשר שרויים בתוכה, הוא לא שולט עליהם. ולאחר שחטאו ישראל (ד"א לא) שולט על ארץ הקודש מפני שכתוב השיב אחור ימינו מפני אויב]. (זוהר חלק ב' דף ר"ג עמוד א').

346              רוחות רעות. עגלה ערופה איהי אתיא בגין דלא ישלטון על ארעא רוחין בישין. [תרגום הזוהר: עגלה ערופה באה כדי שלא ישלטו על הארץ רוחות רעות]. (זוהר חלק א' דף ר"י עמוד ב').

347              רומי. אחסנתהון דישראל תהא עד מתא דרומאי כו'. [תרגום הזוהר: לאחר תחיית המתים תתפשט נחלת ישראל עד עיר רומי]. (זוהר חלק ב' דף ר"כ עמוד א').

348              רמי בר יחזקאל איקלע לבני ברק, חזנהו להנהו עיזי דקאכלן תותי תאיני, וחלב טייף מנייהו, ומיערב בהדי הדדי, אמר היינו "זבת חלב ודבש" (כתובות קיא, ב).

349              רשות היחיד איהי ארץ ישראל. (תיקוני זוהר תיקון כ"א דף ס' עמוד א').

350              רשעים. ווי לון לחייבא עלמא כו' דדחיין לשכינתא מארעא, וגרמין דתסתלק מעלמא כו', וכד יתמחון חייבי עלמא ויסתלקון מניה, שכינתא אהדרת מדורה בעלמא כו', אי הכי ארעא דישראל דאתמחון חייביא דהוו בההוא זמנא (כשגלו ישראל) אמאי לא אהדרת שכינתא לאתרה כדבקדמיתא כו', בגין דלא אשתארו בה שאר זכאי עלמא כו'. [תרגום הזוהר: אוי להם להרשעים שדוחים את השכינה מהארץ, וגורמים שיסתלק מן העולם, וכשימחו הרשעים תחזיר השכינה מדורה בעולם ובארץ ישראל]. (זוהר חלק א' דף דף ס"ח עמוד ב').

אות ש

351              "שאלו שלום ירושלים" (תהלים קכב, ז). מה ראו לומר ולירושלים אחר ברכת הצדיקים? דכתיב "שאלו שלום ירושלים", היכן מתרוממות קרני הצדיקים? בירושלים. תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר וכל בניך למודי ה', למען אחי ורעי אדרבה נא שלום בך (מדרש שוחר טוב קכב, ז).

352              שבע ארצות ברא הקדוש ברוך הוא, ומכלם לא בחר אלא ארץ ישראל (פרקי דרבי אלעזר הג' פרק שמונה עשר).

353              שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואלו הן: תורה ותשובה וגן עדן וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח. (פסחים דף נ"ד עמוד א')

354              שבת. אימתי אתרביאת ארעא קדישא ואתעטרת בעטרהא, הוי אומר ביום השבת. [תרגום הזוהר: ביום השבת מתעטרת ארץ ישראל]. (זוהר חלק ג' דף י"ב עמוד א').

355              שיר של תודה ברננות ובנבלים ובצלצלים על כל פינה ופינה, ועל כל אבן גדולה שבירושלים, ואומר (תהלים ל, ב): "ארוממך ה' כי דליתני" (שבועות טו, ב).

356              שכינה. בזכות אינון צדיקיא דאשתארן בארעא (לאחר החורבן), שארת שכינה בארעא ולא אעדי מנייהו לעלמין. [תרגום הזוהר: בזכות הצדיקים שנשארו בארץ לאחר החורבן, שרתה השכינה בארץ]. (זוהר חלק ג' דף דף ס"ו עמוד ב').

357              שכינה. כיון דעאלו ישראל לארעא בעא קודשא בריך הוא לדכאה לון ולקדשא לון ארעא ולאפנאה אתר לשכינתא, דלא תשרי שכינתא גו מסאבא. [תרגום הזוהר: כשנכנסו ישראל לארץ, רצה הקדוש ברוך הוא לטהר אותם ולקדש ארץ ישראל, שלא תשרה השכינה בין הטומאה]. (זוהר חלק ג' דף דף ג' עמוד א').

358              שכינה. כל זמנא דשכינתא הוה צניעא באתרה כדקא חזי לה, כביכול בניך כשתילי זיתים, אלין ישראל כד שראן בארעא, סביב לשלחנך, דאכתי ושתאן וקרבין קרבנין וחדאן קמי קודשא בריך הוא, ומתברכאן עלאין ותתאין בגינייהו כו'. [תרגום הזוהר: כל זמן שהשכינה היתה במקומה כראוי, היו ישראל כשתילי זיתים סביב לשולחן הקדוש ברוך הוא]. (זוהר חלק א' דף קט"ז עמוד א')

359              שכינה. כל עובדי ארעא תקונא דסיהרא (שכינה) הוה. [תרגום הזוהר: וכל מעשי הארץ תקון השכינה היה]. (זוהר חלק א' דף כ"ב עמוד א').

360              שכינה. שכינתא לא שריא אלא באחסנתיה דאיהי ארעא קדישא. [תרגום הזוהר: השכינה לא שורה כי אם בנחלתה שהיא ארץ ישראל]. (זוהר חלק א' דף קס"ו עמוד א').

361              שכינה. ויבא עד חברון, ויבואו מבעי ליה, אלא כו' מאן דהוה רשים מכלהו (השכינה) דא עאל בגוויה דביה תליא כלא כו', שכינתא עאלת תמן בכלב לבשרא לאבהן דהא מטא זמנא לאעלא בנייהו לארעא דאומי לון קודשא בריך הוא, ודא הוא ויבא עד חברון [תרגום הזוהר: ויבא מוסב על השכינה שנכנסה בכלב שיבא לבשר להאבות שהגיע הזמן להכניס בניהם לארץ]. (זוהר חלק ג' דף קנ"ח עמוד ב'. דף קנ"ט עמוד א').

362              שלטון. ארעא דישראל לא שליט בה מלאכא ולא ממנא אחרא, אלא איהו בלחודוי, בגין כך אעיל לעמא דלא שליט בהו אחרא, לארעא דלא שליט בה אחרא. [תרגום הזוהר: ארץ ישראל אין שולט בה לא מלאך ולא שום ממונה כי אם הקדוש ברוך הוא, וכן ישראל אין עליהם שום שולט כי אם הקדוש ברוך הוא, ולכך הכניס את ישראל שאין עליהם שליט אחר לארץ שאין לה שליט אחר]. (זוהר חלק א' דף ק"ח עמוד ב').

363              שלטון. ארעא דישראל לא שליט עלה ממנא אחרא בר קודשא בריך הוא בלחודוי, ובשעתא דחבו ישראל כו' כביכול אדחייא שכינתא מאתרה. [תרגום הזוהר: כשחטאו ישראל כביכול דחו את השכינה ממקומה]. (זוהר חלק א' דף פ"ד עמוד ב').

364              שלטון. ארעא דישראל לא שריא עלה רוחא אחרא ולא ממנא אחרא, בר קודשא בריך הוא בלחודוי כו', הן לטב הן לביש קודשא בריך הוא שליט עלה. (זוהר חלק א' דף ס"א עמוד א').

365              שלטון, ישובא דארעא אתמסר לסטרין אחרנין (לע' שרים), בר ארעא דישראל בלחודהא. [תרגום הזוהר: מכאן למדנו שישוב הארץ נמסר לצדדים אחרים. זולת ארץ ישראל בלבדה]. (זוהר חלק ב' דף ל"ג עמוד א').

366   שלטון. לא שליט על ההיא רקיעא דעליה (דעל ארץ ישראל) ממנא אחרא ולא חילא אחרא, אלא קודשא בריך הוא בלחודוי, ואיהו פקיד לארעא קדישא בההיא רקיעא. [תרגום הזוהר: ברקיע שכנגד ארץ ישראל לא שולט כי אם הקדוש ברוך הוא, ומאותו הרקיע משפיע הקדוש ברוך הוא לארץ ישראל]. (זוהר חלק ב' דף ר"ט עמוד ב').

367   שלימות. שלימו לא אשתכח אלא בארעא קדישא. [תרגום הזוהר: אין שלימות מצויה כי אם בארץ ישראל]. (זוהר חלק א' דף רל"ט עמוד א'. חלק ג' דף ש' עמוד א').

368    שלש פרוסטגמאות שלח יהושע לארץ ישראל עד שלא יכנסו לארץ ישראל. מי שהוא רוצה להפנות יפנה, להשלים ישלים, לעשות מלחמה יעשה. גרגשי פינה... והלך לו לאפריקי, גבעונים השלימו... שלשים ואחד עשו מלחמה ונפלו. (ירושלמי שביעית פרק ששי הלכה א')

369    שלשה מנוחלי העולם הבא, אלו הן: הדר בארץ ישראל, והמגדל בניו לתלמוד תורה, והמבדיל על היין במוצאי שבת (פסחים קיג, א).

370      שם. כד הוו זכאין ישראל אקרי ארעא על שמא דא ארץ ישראל, כד לא זכו אקרי ארעא על שמא אחרא ארץ כנען [תרגום הזוהר: כשזכו ישראל נקראה הארץ על שמם ארץ ישראל, וכשלא זכו נקראה על שם אחר ארץ כנען]. (זוהר חלק א' דף ע"ג עמוד א').

371    שם. מסורת שמא קדישא מסר לון משה, ובגיניה אשתזיבו מנייהו. [תרגום הזוהר: מסר משה שם קדוש למרגלים, ובזה ניצולו מן הענקים]. (זוהר חלק ג' דף ק"ס עמוד ב').

372      שם רע. עיטא נסיבו על כלא, לאפקא שום ביש, מאי על כלא, על ארעא ועל קודשא בריך הוא. [תרגום הזוהר: הוציאו שם רע על הארץ ועל הקדוש ברוך הוא]. (זוהר חלק ג' דף קס"א עמוד א').

373  שמחה. חדוה לא אשתכח אלא בזמנא דישראל קיימי בארעא קדישא, דתמן אתחברת אתתא בבעלה. [תרגום הזוהר: אין השמחה מצויה אלא בזמן שישראל נמצאים בארץ הקודש]. (זוהר חלק ג' דף קי"ח עמוד א').

374  שפע. כל עלמא לא שתיין אלא מתמצית ארץ ישראל כו'. (זוהר חדש רות דף קי"ח עמוד א').

375     שפע. לה' הארץ ומלואה, הארץ דא ארעא קדישא דישראל דאיהי קיימא לאתשקייא מניה ולאתברכא מניה בקדמיתא, ולבתר מינה אתשקייא עלמא כלא, תבל ויושבי בה, דא שאר ארעאן דשתאן מינה. [תרגום הזוהר: ההשפעה יורדת בתחלה לארץ ישראל, ומשם נשפע שפע לכל העולם]. (זוהר חלק ב' דף כ"ב עמוד ב').

376   ששה נקראו ידידים: הקדוש ברוך הוא, בנימין, שלמה, ישראל, בית המקדש, אברהם, יבא ידיד ויבנה בית ידיד לידיד. יבאו בני ישראל שנקראו ידידים, בני אב שנקרא ידיד, ויבנו בית המקדש שנקרא ידיד, בחלק בנימין שנקרא ידיד (א) להקדוש ברוך הוא שנקרא ידיד. לכך נאמר: "ידיד ה' ישכון לבטח עליו חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן", בין חרב בין שאינו חרב. (ספרי זאת הברכה ועיין מדרש תהלים מזמור פ"ד, א).

אות ת'

377    תבל זו ארץ ישראל, שנאמר (משלי ח, ל): "משחק בתבל ארצי" ולמה נקרא שמה תבל? שהוא תבלת בכל, שכל הארצות יש בזו מה שאין בזו, אבל ארץ ישראל אינה חסרה כלום, שנאמר: "לא תחסר כל בה". (ספרי).

378    תורה. כמה קדישין עלאין מיתו בגזירין תקיפין, כל דא בגין עונשא דאורייתא דלא קיימו ישראל כד הוו שראן בארעא קדישא. [תרגום הזוהר: בשביל שלא קיימו ישראל את התורה כשהיו שרוים בארץ, נהרגו כמה קדושי עליונים בגזירות קשות]. (זוהר חלק א' דף קט"ז עמוד א').

379    תחיית המתים. המתים שבארץ (ישראל) הם חיים תחלה. (זוהר חלק ב' עמוד א', דף קי"ג עמוד א'. תיקוני זוהר תיקון מ' דף פ"א עמוד א').

380   תחיית המתים. הצדיקים הנשארים בירושלים לא ישובו לעפרם כו', וכל אינון דאשתארו בארעא קדישא כו'. (זוהר חלק א' דף קי"ד עמוד א').

381              תני רבי שמעון בר יוחאי: אם ראית עיירות נתלשות ממקומן בארץ ישראל, דע שלא החזיקו בשכ סופרים ובשכר משנים (פתיחא דאיכא רבה אות ב).

382   תני חזקיה: "עד רדתה" אפילו בשבת, שכן מצינו שלא נכבשה יריחו אלא בשבת (בראשית רבה פרק מז).

383    תנו רבנן הוא אומר לעלות והיא אומרת שלא לעלות, כופין אותה לעלות, ואם לאו תצא בלא כתובה. היא אומרת לעלות והוא אומר שלא לעלות כופין אותו לעלות ואם לאו יוציא ויתן כתובתה. היא אומרת לצאת והוא אומר שלא לצאת כופין אותה שלא לצאת, ואם לאו תצא בלא כתובה. הוא אומר לצאת והיא אומרת שלא לצאת כופין אותו שלא לצאת ואם לאו יוציא ויתן כתובתה (כתובות קיא, ב).

384    תנו רבנן: לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה נכרים, ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה (כתובות קיא, ב).

385     תני רבי שמעון בר יוחאי: אדם כשהוא גולה מיהודה לגליל או מגליל ליהודה, אין זה קרוי גולה, בשעה שהוא גולה מארץ ישראל לחוצה לארץ קרוי גולה (מדרש שמואל פרק ח).

386 תפלה. בשעתא דישראל שראן בארעהון קודשא בריך הוא משתעשע בגנתיה, וקריב לגבייהו דישראל, ושמע קליהון ואשתבח בהו. [תרגום הזוהר: בשעה שישראל שרויים על אדמתם, הקדוש ברוך הוא קרוב אליהם ושומע קולם]. (זוהר חלק ג' דף רס"ז עמוד א').

GO TO NEXT PAGE

GO TO PRIOR PAGE