הגדרת המושג "חמץ"
חיטה, שעורה, כוסמת, שיבולת שועל ושיפון שנתלשו מן הקרקע ושהו
מעל שמונה עשרה דקות במים בלי שלשו אותם, הרי הם נחמצו.
כל מאכל או משקה שעשו אותם ממינים אלו כגון בירה, שמרים, ויסקי,
ופלים וכדומה, גם הם חמץ.

דין איסורי חמץ
איסור אכילה.
איסור ראית חמץ שלך. - (לראות של אחרים, אין כל איסור למרות אי הנעימות).
איסור המצאות חמץ ברשותך.
ואיסור הנאה גם ללא אכילה.
ניתן למכור את החמץ לפני פסח לגוי ובכך אין החמץ נחשב שלך למרות
שהוא מונח באיזו פינה בביתך. כי גם המקום מושכר לרשותו של הגוי.

ביעור וביטול חמץ
נוהגים לבער ולבטל את החמץ בכל 3 הדרכים:
 1.  בשרפה.
2.  הפקרתו וגילוי דעת שאין כל חפץ בחמץ.
3.  במכירה לגוי.
כיצד ולמה מוכרים את החמץ?
אין איסור לראות בפסח חמץ של אחרים, של גוי או חמץ מופקר.
יש איסור שלך עצמך יהיה חמץ שלך. לכן, כשמדובר בחמץ לא ממש
בעין אלא תערובת חמץ או כשמדובר בכמויות חמץ גדולות שיש הפסד
גדול מאד לשורפם, הנהיגו חכמים את שיטת המכירה לגוי. המכירה היא
מכירה גמורה לחלוטין שאין בה כל התחייבות לקבל את החמץ חזרה.
החמץ נמכר למעשה לכל ימות הפסח ומושב לאחר הפסח חזרה,
אבל אין וודאות ואין התחייבות שהחמץ יושב לבעליו בכלל. הגוי משלם
עבור החמץ שהוא קנה. בדרך כלל פונים אל הרב המקומי ומסמיכים אותו
להיות שליח למכירת החמץ שלנו. חותמים על כתב הרשאה שבידי הרב
ומציינים את החמץ ומקומו שרוצים למכור.
מקובל למכור חמץ גם אם לא יודעים בוודאות על היות חמץ בבית, כי
אולי יש משהו שנשאר בלי לדעת בין הכלים.

מהו "חמץ גמור" שבכמות ביתית עדיף לשרוף ולא למכור,
ומהו "תערובת חמץ" שנהוג למכור לגוי?
כפי שאמרנו, "חמץ גמור" הינו מאכל שמהותו חמץ, למשל: איטריות, פתיתים, שקדי מרק, כדורי פלאפל, עוגיות, ביסלי, שניצל מוכן, קמח, סולת, קורנפלקס, גרנולה, בירה, ויסקי וכדומה..

"תערובת חמץ" הינם דברים שמהותם לא חמץ אך מעורב בהם חמץ, למשל: (תרופות סירופ ללא הכשר לפסח) מיונז, אבקות מרק, שימורי חמוצים, משחות שיניים או שיפתונים וכדומה.