אמר להם, (ויקרא ז, כג) כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו. ולא אמר להם למה אלא קבלו עליהם

מדרש תהילים מזמור קיט

אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'. אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי כ, ז) מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו. ואם בניו אשריהם בעבורו, הוא על אחת כמה וכמה. הקב"ה לא בקש מאברהם אלא שיהיה תמים, שנאמר (בראשית יז, א) התהלך לפני והיה תמים. וכן אמר משה לישראל, (דברים יח, יג) תמים תהיה עם ה' אלהיך. לפני ה' אלהיך אין כתיב כאן, אלא עם ה' אלהיך. ואם היית תמים הרי אתה עם ה' אלהיך, למה שאף הוא תמים, שנאמר בו (שם לב, ד) הצור תמים פעלו. ישראל תמימים והתורה תמימה, שנאמר (תהלים יט, ח) תורת ה' תמימה. לכן נאמר, אשרי תמימי דרך. תמימים וחסידים היו דור המדבר. וכן היה רבי אליעזר אומר, אמר להם הקב"ה, (שם נ, ה) אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח. שלא קבלו ישראל את התורה י"ב מיל לפניהם וי"ב מיל לאחריהם על כל דבור ודבור. לכן נאמר, אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'. בתמימות קבלו ישראל את התורה. אמר להם, (ויקרא ז, כג) כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו. ולא אמר להם למה אלא קבלו עליהם. אמר להם, (שם יט, כג) כי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו וגו'. ולא אמר להם למה אלא קבלו עליהם. ואף על פי שקבלו עליהם, לא אמרו לו מה שכרנו שנעשה אותם. לכך נאמר, אשרי תמימי דרך וגו':

ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים כשם שהטבח מושך הבשר מן הצואר ומגרים ומביאו לידי פסול כך מושכין ממונו ממנו ונותנין אותו לאחרים

תנא דבי אליהו רבה פרק טו

ואמר לי רבי אין שחיטה מן הצואר מן התורה אמרתי לו בני מה ראית לומר כן ולא שחיטה עצמה מן התורה בעולה וחטאת ואשם וכל הזבחים כולן, ואמרתי לו בני אבל באמת כך שנו חכמים השוחט סימן אחד בעוף ושני סימנים בבהמה שחיטתו כשרה ורובו של אחד כמוהו והמגרים בשחיטתו כל שהוא זה רע עין. ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים כשם שהטבח מושך הבשר מן הצואר ומגרים ומביאו לידי פסול כך מושכין ממונו ממנו ונותנין אותו לאחרים שנאמר (משלי כח) מרבה הונו בנשך ותרבית וגו'. ואמר לי רבי אין דם אדם אסור מן התורה אמרתי לו בני מה ראית לומר כך אמר לי רבי דכתיב לא תאכלו על הדם הא אין כאן דם אדם, אמרתי לו בני והלא הדברים ק"ו ומה אם בהמה וחיה ועוף שדרכן לאכול אותן דם שלהם אסור, בני אדם שאין דרכן לאכול אותן לא כל שכן שדמו אסור עליו הכתוב אומר (דברים יב) רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש ולא תאכל הנפש עם הבשר וגו' ואומר כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא ואומר לבני ישראל דם כל בשר לא תאכלו כי נפש כל בשר דמו הוא (ויקרא יז) דם כל בשר לא תאכלו להביא דם אדם שהוא אסור באכילה לפי כי נפש כל בשר דמו הוא. והעבודה אף דם החי שנקרש ונתמצה בכלי ומיוחד בפ"ע שנתנו בכלי אחד אף זה אסור באכילה שנאמר דם דם מ"מ. ואמר לי רבי בהמה שלא הקריב ממנה קרבן חלבה מותר אמרתי לו בני מה ראית לומר כן אמר לי רבי דכתיב (ויקרא ז) כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריב ממנה אשה לה' ונכרתה וגו'.

חקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם כל חלב וכל דם לא תאכלו (ויקרא ג) חקת עולם לדורותיכם ללמדך מכאן שינהג הדבר לדורות עד סוף העולם בכל מושבותיכם בארץ ובח"ל כל חלב וכל דם לא תאכלו מה דם אסור באכילה אף חלב אסור באכילה א"כ למה נאמר כל חלב וכל דם אלא להקיש מצות שניהן להדדי שדם שוה לחלב וחלב שוה לדם ושניהם במלקות וכרת

תנא דבי אליהו רבה (שם)

אמרתי לו בני ראה כחה של תורה מה היא וכל אמריה בינה וכל דבר ודבר שנאמר בה לא נאמרה אלא בחכמה בבינה ובהשכל כדי שלא יאמר אדם לעצמו בהמה שמקריבין ממנה קרבן חלבה אסור ובהמה שאין מקריבין ממנה קרבן חלבה מותר לכך חזר הכתוב ופירשה במקום אחר חקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם כל חלב וכל דם לא תאכלו (ויקרא ג) חקת עולם לדורותיכם ללמדך מכאן שינהג הדבר לדורות עד סוף העולם בכל מושבותיכם בארץ ובח"ל כל חלב וכל דם לא תאכלו מה דם אסור באכילה אף חלב אסור באכילה א"כ למה נאמר כל חלב וכל דם אלא להקיש מצות שניהן להדדי שדם שוה לחלב וחלב שוה לדם ושניהם במלקות וכרת לכך נאמר כל חלב וכל דם, וכך שנו חכמים במשנה מה אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו אפילו הכי הפורש ממנו מקבל שכר, גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן הפורש מהן עאכ"ו שיזכה לו ולדורותיו ולדורי דורות עד סוף כל הדורות.

נאמר בפרשה "כי כל אכל חלב (חלב, בצירי, שהוא כמין שומן שבבהמה) מן הבהמה, ונכרתה הנפש". ונאמר עוד "וכל דם לא תאכלו". בפסוקים אלו נצטווינו בשתי מצוות, והן, איסור אכילת חלב הבהמה , ואיסור אכילת דם הבהמה.

ובספר החינוך מבאר את טעמי המצוות הללו. (שכן דרכו של החינוך, בכל מצוה הוא מבאר טעמה, ולא שמאותו טעם לבדו אנו מצווים באותה המצוה, רק הוא טעם טוב מטעמי המצוה). לענין מצות איסור אכילת חלב כתב, כי בטבע החלב, שהוא דבק בגופו של אדם ומוליד בו ליחות רעות. ומסבירים את כוונת החינוך, כי החלב גורם לאדם להיות עצל וכבד בטבעו, ולכן אסרה אותו התורה. ובאיסור דם כתב, כי אם יאכל אדם את הדם, יוליד בנפשו עובי וגסות בנפשו, כמו בנפש הבהמה. וגם כאן נוכל לומר, כי טבע הדם שהוא מצד חמימותו של האדם, שממהר לכעוס, מחמת טבע דמו, וכן הוא מזדרז לדברים טובים מצד מעלה זו שיש בו, שדמו חם ונמרץ.

ומבואר אם כן, שאסרה עלינו התורה לאכול מאכלים שמולידים בנו תכונות קיצוניות, אף על פי שלעתים אדם צריך להיות עצל, בבואו לעשות עבירה, כדי שימנע ממנה, וכן לעתים עליו להיות זריז, כגון במעשה המצוות, אף על פי כן אמרה התורה שלא יאכל ממאכלים אלו שהם מולידים בו תכונות אלו בצורה קיצונית, כי הם מטעות את האדם, ועליו לכוין את מדותיו בצורה טבעית, להזדרז לדבר מצוה, ולהיות עצל לדבר עבירה, (וגם להיות מתון במקום שצריך לשקול את הדברים. כגון אם פשע בנו כנגדו, לא ימהר לענשו, אלא ימתין מעט, עד שיסור כעסו, ואז יחליט בצורה שקולה כיצד עליו לנהוג).

וכן במעשה המצוות, כשיעשה אדם מצוה, עליו להזדרז לעשותה ברגשי שמחה וזריזות, ולא חלילה בעצלתיים, וכמאמר רבותינו "לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה", וזהו עיקר גדול במעשה המצוות, כי מי שמקיים את המצוות בשמחה, מראה כי יש יראת ה' בלבו, אבל מי שהוא קר במעשה המצוות, לא רק שמראה בכך זלזול במצוה, כי מקיימה רק מתוך הכרח, זאת ועוד שהוא עתיד לחטוא בהרבה עוונות אחרים, מפני שאין לו את האושר במצוות, ויקשה עליו להשמר מהחטא לאורך זמן.

וכל זה תלוי ברצון האדם, שישמר שלא להכניס קרירות בלבו במעשה המצוות.

אנו נמצאים בימי הפורים, ורבותינו אמרו על המן שהיה נכדו של אגג מלך עמלק, ועליו נאמר "אשר קרך בדרך", הוא שהכניס בעם ישראל את הקרירות למצוות, את הקרירות לעבודת ה', לקיים את המצוות רק מתוך הכרח, והא שאחר כך קירר את כל האומות שהיו מתייראים מאד להלחם בישראל, אבל אחר שראו שעמלק נלחם, העיזו גם הם לבא להלחם.

נאמר במגילה, ויגד לו מרדכי את כל אשר "קרהו", ופירשו רבותינו, שכך אמר לו מרדכי להתך, לך אל אסתר ואמור לה, בן בנו של "קרהו", הוא עמלק, שנאמר בו אשר "קרך" בדרך, בא ורוצה להשמיד את עם ישראל. ולא לחינם קרא אותו מרדכי "קרהו", כי זו התכונה המרכזית של עמלק שבגינה נצטוינו למחות את שמו מן העולם, כי הוא היה הראשון שהכניס בישראל קרירות במעשה המצוות. לכן מרדכי ואסתר תיקנו אחר כך לישראל, דבר ראשון קבלת תורה מרצון עצמי (שכן אמרו רבותינו שחזרו וקיבלוה מרצון בימי מרדכי), ואחר כך מצוות החג, משלוח מנות ומתנות לאביונים, לחמם את הלבבות לעבודת ה' מתוך שמחה.