# 322

The World Books Library # 322

מצוה אנציקלופדיה - Mitzvah Encyclopedia

The Laws of Kashrus

מיסודו של הגה"צ רבי שלום יהודה גראס, כ"ק מרן אדמו"ר מהאלמין שליט"א

Rabbi Sholom Yehuda Gross, the head of the Rabbinical court of Holmin

לקבלת "קובץ ספרים בעניני כשרות" 16 כרכים בחינם: - לרבנים, מנקרים, שוחטים, בודקים, ומנקרים, וכוללים,

נא להתקשר למנהל "חברה מזכי הרבים העולמי" הרב אברהם ווייס, בבית המדרש "עטרת ישעיה"
רחוב נחל לכיש 24/8  - רמת בית שמש ארץ ישראל

011 972 548 436 784

הלכות מסירה הליכה לערכאות ודיני חרם

דיני מסירה והליכה לערכאות

בתשובה לרב האי גאון
(שו"ת שערי תשובה סי' פ"ו)
מתקיף הגאון בחריפות את הדיינים

"שהם ממשכנים מטות העניים וחפצים שאינם בדין התורה ובעלי חובות באים וגוזלים בתיהם... תפח רוחם מאותם הדיינים הם דייני סדום גזלנים וחומסים... על כך צריך להעביר קול עליהם... ולביישם ולהעבירם מלדון לכם כי אינם חוששים לתורה ולדברי רז"ל".

מלחמה לה' בעמלק

גילוי דעת והתראת בית דין [ב]

ממזרים עליך ישראל!

בדבר השערוריא של ה"גט מעושה" שנתבצע במאנסי נוא יארק בלילה, אור ליום ה' פרשת שמות י"ט לחודש טבת תשס"ו, על ידי הנך בריונים שכירי חרב "כנופיית המעשים" המקננים בתוככי עיר מאנסי [בהנהלת ה"ריש בריוני" "לאנדעסמאן" המפורסם לקל שבקלים, מי שבעד בצע כסף הכשיל רבים באיסור הנורא ד"אשת איש" והכניס טמיעת "ממזרים" במחנינו רח"ל, על ידי בציעת גיטין באופן הפסול ובטל לכל הדיעות, ומי שלפני ט"ו שנה כבר יצאו הרבה מגדולי הדור נגדו בכתב, ופסלו "כל" גט היוצא מתחת ידו], שכפו את הבעל מו"ה ישראל איסר גאלדשטיין נ"י מברוקלין, במכות אגרוף אכזריות, "למנות שליח" לגרש את אשתו מעיר מאנטריאל.

מעלתן וגדלותן של רבני הערב רב, מה יהיה איתם?, ובאיזה גלגול יבואו?

הנכנס לכלל מלשין מוכרח להתגלגל עבור זה בכלב נובח
ולא מועיל לו להצילו מזה אפילו למד כל התורה כולה
ושמר כל מצות ה'.

הגר"א ז"ל קבל על עצמו ענין גלות[1], ונזדמן ששכר בדרך עגלה אצל עגלון אחד ישראל, והסוס בהליכתו בדרך נזדמן שסר מן הדרך והלך על ערוגות ההולכות בצד הדרך והערוגות היו של עובד כוכבים ונסתכל העובד כוכבים מרחוק ורץ להעגלה להכות להגר"א היושב בתוכה, והיה ברצון הגר"א לענות לו, אני אינני פושע בזה, העגלון חייב בזה שלא שמר בהמתו כראוי, ונתחזק ולא ענה אותו דבר, ואמר הגר"א אחר כך שאילו ענהו דבר זה היה נכנס על ידי זה בכלל מלשין והיה מוכרח אחר כך להתגלגל עבור זה בכלב נובח ולא היה מועיל לו להצילו מזה לא תורתו ולא מצותיו.

אזהרות חמורות והתראות בענין הליכה לערכאות - מאת גדולי ומאורי דורינו שליט"א

בס"ד, אשר אתם אומרים נהיה כגוים, היו לא תהיה (יחזקאל ב, לב)

אנחנו החתומים מטה בשם ה' ותורתו הכואבים על חילול השם הנורא ותורתינו הקדושה אשר בזמן האחרון כנגע ראה בבית ישראל ואפי' בין שומרי הדת שהתירו לעצמן להיות עובדי עבודה זרה בהליכת בתי משפט וערכאות של עובד כוכבים עם ישראל חבירו, הן בעל כרחך הן ברצון שניהם, שהוא בכלל מסירה ממש המבואר בשלחן ערוך חושן משפט (סימן שפ"ח ס"ט) שהמוסר ישראל ביד עובד כוכבים בין בגופו בין בממונו ואפילו היה רשע ובעל עבירות ואפילו היה מיצר לו ומצערו אין לו חלק לעולם הבא. ובגמרא (פרק קמא דראש השנה ועבודה זרה כו, ב) עוד דהמסורות יורדין לגיהנם ונידונין לדורי דורות וגופן ונשמתן כלה. לכן באנו באזהרות אלו:

א.      הננו מזהירין בזה לכל איש ואשה מישראל והגר הגר בתוכנו בכל מקום שהם בל יהין ללכת לערכאות של עובד כוכבים או למשרדיהם ושוטריהם בכל מקום שהם בלי חילוק, אלא אם יש לו דין ודברים או תרעומות על חבירו ילך לבית דין ישראל הכשרים או יבררו להם בזבל"א [זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד] וידונו לפניהם בדיני ישראל כמבואר בתורה "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם".

ב.      אין שום היתר בעולם ללכת לבית המשפט עם ישראל קודם שיקרא את חבירו לבית דין של ישראל, ואם יסרב לבא לדין לאחר שיקבל ג' הזמנות והתראת בית דין, הבית דין יכתבו עליו כתב סירוב ויעשו לו כמבואר בשלחן ערוך (חושן משפט סימן כו).

ג.       אדם מישראל, ואפילו הוא רב ואפילו זקן ונשוא פנים, אין בידו להתיר ללכת לערכאות בלי הסדר הנ"ל בס"ב, כמו שאין ביד שום גאון וצדיק ואפילו בית דין הגדול להתיר לעבוד עבודה זרה או לחלל את השבת ואם אמר לאחד שילך לעכאות אין התירו היתר כלל והרי הוא בכלל מחטיא את הרבים וחייב נידוי.

ד.      איש או אשה מעם ישראל המוסר ואומר אלך ואמסור לישראל אחר או ממנו או גופו והתרו בו שלא למסור ואמר לא אלא אמסרנו, היה מצוה להורגו וכל הקודם להורגו זכה כדין רודף (שלחן ערוך חושן משפט סימן ט' הנ"ל).

ה.      איש או אשה שאחד מהם קורא המשטרה על השני, הרי הם בכלל מוסר וכל דיני מוסר להם, ואפילו שמריבים זה עם זה חס וחלילה, הם בכלל זה אם לא במקום סכנה שמותר כל זמן שלא יוכל להציל עצמו באופן אחר (ועיין מהר"ם מרוטבורג דף ע"ד ע"ב דין מוסר למורה), ואחר כך ילד לדין תורה.

ו.       כל המוציא ממון על ידי ערכאות לעצמו או לאחרים, הן במשא ומתן ומו"מ והן בהקצאת כסף לאשתו או לילדים מה שעל פי התורה אינו חייב, הרי הממון הזה הוא גזל ביד המוציא, ואוכל גזל ומפטם הילדים עם גזל, ואם יש בידינו להציל העשוק חייב כל איש להצילו. ואם המוסר ישוב אל ה' חייב להחזיר כל הגזילה וההוצאות, וחייב לפייסו על הצער שגרם לו חוץ מתשלום הגזל.

ז.       מצוה לפרסם ברבים שמות המוסרים בישראל, והאדרעסין שלהם, והמסייעים ועוזרים להם, כדי שידעו בני ישראל להזהר ולהשמר מהם. וכל מי שיודע איש או אשה מישראל שמסרו את חבירו ולא עשו תשובה, הרי הם דינם כרשעים שאין להם חלק לעולם הבא, ואסור לעזרם בשום דבר עד שישובו לה'. (ועיין בנימוקי מהר"ם מירזבורג (נדפס תשו' מהר"י ווייל דף קע"ז)) ושמענו בצרפת כי ד"ת תיקן בדורו לחייב המסור על פי עד אחד.

ח.     עוד כתב שם (דף קע"ג ע"ב) דין ראובן צוה לתפוס בעל ריבו בידי גוים יש להחמיר עליו יותר מישראל האומר לשלוחו צא והרוג את הנפש, דהתם קרוב לודאי שלא יעשה, אבל על ידי גוים ברי הזיקא וכו' וצריך כפרה כרוצח.

ט.     נשים שמוסרות את בעליהן לערכאות להכריחם לגרש אותן, או לקבל כסף שלא כהלכה, הגט פסול, והמעות גזלה, ואסור להתחתן עמהן. ואם נשאו בגט זה הולד ממזר. וכן אנשים שחייבים לגרש נשותיהם על פי התורה, ומסרבים לקיים פסק בית דין לעגן נשותיהם, מצוה להפרישם מכל ישראל הכשרים ולפרסם שמותיהם עד שיגרשו נשותיהם על פי התורה.

י.        נשים המוסרות את בעליהן לבית המשפט, אסור להתחתן עמהם, שהן בכלל הרשעים המורידין ולא מעלין וכת מורדות לגיהנם ואין להם חלק לעולם הבא שאסור לבן ישראל לדור עמהן, והן מעגנות את עצמן וישבו עגונות כל ימי חייהן. והנושא אשה מהן עליהן אמר הכתוב כי יקח איש אשה ובעלה ומצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות והלכה והיתה לאיש אחר ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו או כי ימות האיש האחרון אשר לקחה וגו', ודרשו חז"ל זה הוציא רשעה מתוך ביתו וזה מכניס רשעה לתוך ביתו, זכה מגרשה ואם לא זכה קברתו שנאמר או כי ימות האיש האחרון.

יא.   מצוה לפרסם "הרבנים" המחנפים ונותנים עצות לבני ישראל, אנשים או נשים ללכת לערכאות ומתירין איסורין חמורין והקולר תלוי בצוארם על חילול השם הגדול, והפרת התורה חס וחלילה, הם שקץ ומעשיהם תועבה, וזה לשון הרמב"ם (פרק ד' מהלכות תשובה הלכה א') כ"ד דברים המעכבים את התשובה, ארבעה מהן עון גדול והעושה אחד מהם אין הקב"ה מספיק בידו לעשות תשובה לפי גודל חטאו, ואלו הן:

א)     המחטיא את הרבים.  ב) המטה את חבירו מדרך טובה לרעה כגון מסית ומדיחן. ג) כל שאפשר בידו למחות בין יחיד בין רבים ולא מיחה אלא יניחם בכשלונם וכו'. ושלשתם יש בהם, מחטיא את הרבים, מטה מדרך טובה לרעה, סטה מדרך טובה לרעה, ולמחות שלא ילכו לערכאות והם לא מוחים מייעצים ומתירים. ד) והננו מעוררים את הקהל הקדוש למנוע עצמם ואת בניהם ובנותיהם מלכת בדרכם הרעה אחרי חוקי העמים והערכאות שלהם ולהיות כמוהם חס וחלילה, וכל מי שיודע מהעוברים נתן ליתן לנו הכתובת שלהם ואנחנו בעזרת השם יתברך נעמוד על המשמר, והעולה על רוחם לאמר נהיה ככל הגוים היו לא תהיה עד שנבטל העבודה זרה מבינינו.

שמואל בירנבוים , ראש ישיבת מיר; אהרן ווידער, אבדק"ק לינץ ודומ"ץ קלויזענבורג; אברהם מאיר איזראעל, אבדק"ק הוניאר; נפתלי צבי הלברשטאם, בן כ"ק אדמו"ר מבאבוב שליט"א; אפרים פישל הערשקאוויטש, אבדק"ק האליין ודומ"ץ קלויזענבורג; אלי' פישער, ראש הכולל דחסידי גור; יוסף טויסיג, אבדק"ק בעלער; משה ניישלאס, אבדק"ק שיכון סקווירא; סיני הלברשטאם, אבדק"ק זמיגראד; משה שטערן, אבדק"ק דעברעצין; מנשה קליין, אבדק"ק אונגוואר; שלום יהודה גראס, אבדק"ק האלמין; שלמה הכהן גראס, דומ"ץ דחסידי בעלזא.

לכבוד הרבנים החשובים שליט"א, וכל הציבור הקדוש

חומרת איסור הליכה לערכאות מבוארת בשולחן ערוך חושן משפט סימן כ"ו, כי הבא לידון בערכאות, הרי זה רשע וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה רבינו עליו השלום, והנה בעוונותינו הרבים למרות שהעון חמור ביותר, איש הישר בעיניו יעשה. ומבואר בשולחן ערוך שם דאף כשבעל דינו אלם אין לילך לערכאות אלא אם נוטל רשות מבית דין. והיות והיו מכשולים בענין נתינת היתר לפנות לערכאות, לכו הננו לקבוע להזהיר ולהודיע:

א. היתר לפנות לערכאות ינתן רק בכתב ורק על ידי דיינים מנוסים, ואחרי חקירה בבחינת ברור לך כבוקר וגם אם ברור לך כאחותך. ב. במקום שיש לערער על פסק בוררות שניתן על ידי תלמידי חכמים, יש לפנות לדיינים גדולי ישראל כדלעיל, ועל ידם יקבע אם יש כאן מקום להתיר הליכה לערכאות כשהצד השני מסרב לדין תורה. באנו על החתום למען משפטי ה' אמת א' באייר תשנ"ח לפ"ק

יוסף שלום אלישב      שמואל הלוי ואזנר      ש.י. ניסים קרליץ

בס"ד

קול קורא – להסיר מכשול

מיר ברענגען אראפ עטליכע מראה מקומות וועגען דעם שרעקליכען עון המר והנמהר
פון מסירה, וואס איז ליידער לעצטענס אזוי פארשפרייט געווארען.

עס איז שטוינענד וואונדערליך אז יונגעלייט וואס זענען געווען שטארק אפגעהיטען און ערליך, פאלען אדארך ביטער אין ענין פון מסור'ן, דעריבער ווילען מיר ציטירען די הארבקייט פון די זאך על פי הלכה, אפשר וועט כאטש איינער נתעורר ווערען, איז שוין כדאי אלעס.

א) דער רמב"ם שרייבט[2] און אזוי ווערט געפסק'ט אין שלחן ערוך[3], מען טאר נישט מסור'ן קיין שום איד פאר א גוי, סיי איהם, סיי זיין געלט, אפילו ער איז א רשע און א בעל עבירות, און אפילו ער האט איהם מצער געווען[4].

ב) דער וואס ער געט איבער דעם חבר פאר גוים סיי איהם סיי זיין געלט פאלירט ער זיין עולם הבא[5].

ג) מען מעג הארגענען א מסור איבעראל אפילו היינטיגע צייטען, און אפילו ער האט נאכנישט גע'מסור'ט, נאר תיכף ווי ער האט געזאגט איך גיי יענעם מסור'ן אים אדער זיין געלט, ווארענט מען איהם, מסור נישט! טאמער ענפערט ער איך גיי יא מסור'ן איז א מצוה איהם צו הארגענען, און ווער עס הארגעט פריער האט זוכה געווען אין די מצוה, טאמער איז די צייט ענג צו ווארענען, דארף מען נישט ווארענען[6].

ד) טייל זאגען טאמער קען מען אפהאלטען מיט א אנדערע מעטאדע ווי צ.ב.ש. אפשניידען די צינג, פארען מסור, אדער דעם מסור בלינד מאכען דארף מען דאס טוהן[7].

ה) טאמער האט דער מסור שוין אפגעטוהן זיין ארבעט טאר מען איהם נישט הרג'נן, נאר טאמער ער איז מפורסם פאר די גאס אלס מסור[8], אדער ער האט שוין דריי מאל גע'מסור'ט[9] דארף מען איהם הרג'נען.

ו) די ראשונים פסק'נן אלע אז א מסור מעג מען און מען דארף הרג'נן מיט די אייגענע הענט[10].

ז) און מען זאל זיך נישט איינרעדען אז דאס איז בלויז א אנשיקערניש, ווייל דער רמב"ם שרייבט[11], אז אין די מערב לענדער פאסירט טאג טעגליך אז מען הארגעט א מסור, אדער מען גיט זיי איבער פאר די גוים צו הארגענען, און אזוי שרייבט אויך דער רשב"א אין א תשובה צום קעניג אז מען פירט זיך אזוי אין רוב אידישע מקומות צו הארגענען א מסור, וואס איז מפורסם.

ח) עס איז מפורסם אז דער ר"י מיגאש האט באפוילען צו פארשטיינערען א מסור יום כפור וואס איז געפאלען אום שבת, פאר נעילה.

ט) אין פוילן פלעגט מען אפשניידען די צינג און אויערען פון די מוסרים[12].

מיר מיינעם נישט צו פסק'נן הלכות, בפרט איז דאס אפהענגיק אין דעם געזעץ פון די רעגירונג (דינא דמלכותא דינא) נאר דער המון זאל האבען א שטיקעלע בארגריף וואס דאס באדייט צו מסור'ן, א איד, כל שכן מערערע, ווייל ציגאב צי די אויבענדערמאנטע, איז דאס אויך א גורם צי פארלענגערען דען אידישען גלות[13].

כדי צו באגרייפען די הארבקייט פון די זאך זענען מיר מעתיק דעם לשון פון שו"ע.

י) וזה לשונו המחבר בשולחן ערון חושן משפט[14] "מותר להרוג המסור בכל מקום אפילו בזמן הזה, ומותר להרגו קודם שימסור, אלא כשאמר הרינו מוסר פלוני בגופו או בממונו אפילו ממון קל התיר עצמו למיתה, ומתרין בו, ואומרין לו, אל תמסור, אם העז פניו ואמר לא, כי אלא אמסרנו, מצוה להרגו, וכל הקודם להרגו זכה עכ"ל המחבר[15].

יא) ובמחבר שם[16] וזה לשונו: כל המוסר הצבור ומצערן מותר למסרו ביד עובד כוכבים להכותו ולאסרו ולקנסו וכו' עיי"ש.

יב) ובמחבר שם[17], וזה לשונו: הוצאות שעשו לבער מוסר, כל הדרים בעיר חייבים לפרוע בהם, אפילו אותם שפורעים מס במקום אחר עכ"ל המחבר שם.

יג) ובסימן קס"ג שם פוסק הרמ"א[18] וזה לשונו: ועל הוצאות שהוציאו לבער מסור, כל הדרים בעיר חייבים ליתן לזה[19].

אנו קוראים בקריאה נחוצה ובכל לשון של בקשה, לכל הרבנים הגאונים שליט"א, ולכל מנהלי וראשי ישיבות הקדושות ובתי חינוך, לקבוע שיעורים כסדרן בהלכות מצוות שבין אדם לחבירו, ובפרט בהלכות מסירה, לידע איך להתנהג למעשה, להדגיש שחומר איסורים אלו הם חמורים שבחמורים, ולעורר בדרשותיהם בטוב טעם ודעת על עוון חילול השם והעונש הגדול, ובפרט שזה חילול השם בפרהסיא, כידוע לכל.

ובזכות שנקבל על עצמנו לתקן את עוון שנאת חנם, אשר גרם חורבן בית מקדשינו, ולקדש שם שמים ברבים בכל עסקנו - נזכה בעזרת ה' בקרוב לקידוש שם שמים הגדול על ידי גואלנו משיח צדקינו, וה' יברך את עמו בשלום.

דיני מחאה, גזל, ועושק, ונזק, וצער ובושת, ואונאת דברים

§       החטא הקטן כשיסכימו עליו דעת הרבים והדת ניתנה בבתי דיניהם שלא למחות בו, הנה הוא זמה ועון פלילי וחטאת הקהל כולו, ולא ניתן למחילה אם לא בפורעניות הקהל והוא היה עון סדום (ספר העקידה שער כ).

§       היו גדולי ישראל רואין דבר עבירה והופכים פניהם ממנו, אמר להם הקב"ה תבא שעה ואני עושה לכם כן (מדרש רבה איכה – על הכתוב ויצא מבת ציון).

§       בדברים שבין אדם לחבירו כמו גזל, ועושק, ונזק, וצער ובושת, ואונאת דברים יכול לספר לבני אדם גם היחיד אשר יראה יגיד כדי לעזור לאשר אשם לו ולקנא האמת (שערי תשובה לרבינו יונה שער ג' רכ"א).

§         (חייב אדם להגן על עצמו אם נכרי עושק ומנבל ומזלזל אותו, אבל עוד יותר מחויב אם בן ברית עושק ומנבל ומזלזל אותו (מהר"ץ חיות)).

... שהמשפט הם רכושם של ישראל בגלותם, ומי שנוגע בו יד כאילו נוגע בבבת עינו של הכלל ישראל, ומי שמצילו הרי זה כאילו הציל את הכלל ישראל כולו. (נודע ביהודה).

מצוה לפרסם "הרבנים" המחנפים ונותנים עצות לבני ישראל, אנשים או נשים ללכת לערכאות ומתירין איסורין חמורין והקולר תלוי בצוארם על חילול השם הגדול, והפרת התורה חס וחלילה, הם שקץ ומעשיהם תועבה, וזה לשון הרמב"ם (פרק ד' מהלכות תשובה הלכה א') כ"ד דברים המעכבים את התשובה, ארבעה מהן עון גדול והעושה אחד מהם אין הקב"ה מספיק בידו לעשות תשובה לפי גודל חטאו, ואלו הן:

ב)     המחטיא את הרבים.  ב) המטה את חבירו מדרך טובה לרעה כגון מסית ומדיחן. ג) כל שאפשר בידו למחות בין יחיד בין רבים ולא מיחה אלא יניחם בכשלונם וכו'. ושלשתם יש בהם, מחטיא את הרבים, מטה מדרך טובה לרעה, סטה מדרך טובה לרעה, ולמחות שלא ילכו לערכאות והם לא מוחים מייעצים ומתירים. ד).

ג)      והננו מעוררים את הקהל הקדוש למנוע עצמם ואת בניהם ובנותיהם מלכת בדרכם הרעה אחרי חוקי העמים והערכאות שלהם ולהיות כמוהם חס וחלילה, והעולה על רוחם לאמר נהיה ככל הגוים היו לא תהיה עד שנבטל העבודה זרה מבינינו. וכל מי שיודע מהעוברים נתן ליתן לנו הכתובת שלהם ואנחנו בעזרת השם יתברך נעמוד על המשמר.