|
ב"ה
הפלגת
העונשים החמורים של החטא דעיוות הדין, כמתואר
בדברי חז"ל:
1. כד דיין דן דינא דשקרא – שליט עלי' מלאך המות
ושחיט לי' – ולבתר אוקיד לי' בגיהנם (זהר הקדוש,
רעיא מהימנא משפטים, קי"ז, א').
2. כתב הד"מ ברקנ"ט בתחילת פרשת משפטים (דיבור
המתחיל "אשר תשים לפניהם") בשם מדרש רות, וזה
לשונו: פתח ההוא סבא ואמר, ויהי בימי שפוט השופטים
(רות א', א'), בזמן שהקדוש ברוך הוא דן את העולם,
למי דן תחלה? לאותם שהם דנין את העולם, ומי דן להם
הקדוש ברוך הוא – מפני קלקול הדין!
3. אמר ר' יודן, מאי דכתיב (משלי י"ג כ"ג), רב
אמר ניר ראשים ויש נספה בלא משפט..., יש מי שעומד
בשלוה ונספה מן העולם, על איזה עון? על עון שמקלקל
את הדין ומעוותין אותו! (הב"י בבדק הבית, חו"מ
א').
4. כל דיין שמטה את הדין, גורם שממון לעולם,
שנאמר (שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית
ישראל, המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו, ועל ה'
ישענו לאמר הלא ה' בקרבינו לא תבא עלינו רעה, לכן
מביא עליהם שלש פרעניות (אוצה"מ קל"ח, ח').
5. כל דיין שנוטל מזה ונותן לזה שלא כדין, הקדוש
ברוך הוא נוטל ממנו [נפשות] את נפשו (שם, שם).
6. אם ראית דור שצרות רבות באות עליו, "צא
ובדוק" בדייני ישראל, שכל פרעניות שבא לעולם, לא
בא אלא בשביל דייני ישראל! (המטין את הדין, רש"י),
(שבת קל"ט, א').
7. אין בן דוד בא עד שיכלו שופטים רעים מישראל
(שם, וסנהדרין צ"ח, א').
8. לא גלתה יהודה אלא על שלא העמידו את הדין,
שנאמר (איכה א', ה') היו שרי' כאילים לא מצאו
מרעה, מה איל זה, ראשו של זה בצד זנבו של זה, כך
דייני ישראל שבאותו דור [שהדיינים שבזמנינו הם
גלגולים מהם, וכדלקמן, זה כובש פניו מפני זה, וזה
כובש פניו מפני זה [כלומר שמשתפין פעולה לעיוות
הדין (לנהל מהלך המשפטים לפי טובת ה"ביזנעס" – נגד
הלכות מפורשות שבהלכות דיינים שבשולחן-ערוך),
ומעלימים עיניהם איש מרשעת רעהו], כך אמר להם
הנביא: שריך סוררים וחברי גנבים רודפי שלמונים
(ישעי' א', כ"ג), מהו רודפי שלמונים? שהיו אומרים
זה לזה: עשה עמי [טובה] היום [שבעל דין פלוני
ינצח] ואני אשלם לך למחר! והנביא צווח ואומר:
מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים! חכיתי להם
שיעמידו את השופטים ויקיימו את הדין, הן לא כן
עשו, אלא עשו את [ה"ביזנעס אינטערעססן"] שלהן עיקר
– ואת הדין טפילה, שנאמר (ישעיהו ה', ו') ויקו
למשפט – והנה משפח! לצדקה – והנה צעקה! ולפיכך ה'
במשפט יבא אם זקני עמו (אוצה"מ קל"ח, ח').
שני עונשים מבהילים על דיינים שמדקדקין דקדוקין
לזכות את הרשע – אפילו על פי הדין (וכל שכן בעיוות
הדין]
1. כתב הר"ם מרקנ"ט ראש פרשת משפטים (דיבור
המתחיל "אשר תשים") בשם מדרש רות הנעלם: אמר ר'
יודן כל דיין שלא "מחמיר" את הדין אין מחמיצין את
דינו למעלה ומסתלק מן העולם קודם זמנו, הדא הוא
דכתיב (משלי י"ג, כ"ג) ויש נספה בלא משפט. יש מי
שדן דין אמת לאמיתו... ונתפסו כגון דיין שדן
ומדקדק דקדוקין לזכות לרשע...!, והדיין מסתלק עצמו
מלהענישו, ומדקדקין בענין הדין למצוא פתח לזכות
אותו מן הדין ממש, כשהקדוש ברוך הוא דן את העולם
אותו דיין נתפס עליו ונסתלק עליו קודם זמנו, ואם
לאו [רוצה לומר, כשאינו מסתלק מן העולם, אז יתן לו
הקדוש ברוך הוא העונש דלקמן (חידושי הגהות, שם אות
י')], עליו נאמר (איוב י"ח, י"ט): לא נין לו ולא
נכד בעמו, כשעצמו אינו נתפס [נתפס זרעו]... דלא
תימא דיינא אפיק לי' בדין תורה וסגי לי', אלא
דיינא דלא עביד סייג לתורה – אין לו סייג לא בעולם
הזה ולא לעולם הבא סייג, שלא נין ונכד, עצור ועזוב
הוא בעולם הזה, ובעולם הבא מעבירים ממנו אותם
מעשים טובים שהם סייג לעולם הבא לאדם (הב"י בבדק
הבית, חו"מ סימן ב').
2. נודע, דעיקר ביאת האדם לעולם הזה, הוא כדי
לתקן מה שפגם בגלגולים הקודמים, ואם רוצה האדם
לדעת איזה פגם שבא לתקן, כבר נתנו בספר הקדוש "שבט
מוסר" (א', י"ג) סימן לזה: דלאותה עבירה שנמשך
אלי' – ורודף אבתרי' להכשילו – ויש לו נסיון גדול
וקשה לפרוש ממנה, ידע בבירור שבשביל זה הוא עיקר
ביאתו לעולם לתקן עניינה (אור המאיר, נשא).
3. עכשיו – טרם ביאת המשיח, הוא ההזדמנות האחרונה
להנך דיינים שבימינו שיתקנו את מה שקלקלו בגלגולם
הקודמים עלי אדמות, ולא די שלא תיקנו אלא שעוד
קלקלו יותר – ורחמנות גדולה עליהם (שפוט השופטים
מבוא פ"ב, אות ב', בשם הגה"צ מדעברעצין זצוק"ל).
[ראה עוד באריכות בספר המשפט בישראל כהלכתו, חלקים
א-ג,
להגה"צ רבי שלום יהודה גראס אבדק"ק האלמין -
By Rabbi Sholom Yehuda Gross, the head of the
Rabbinical Court of Holmin, Shlita)] |
